בישראל כמו באמריקה
פליטת הפה של רומני על מי "שנסמכים על שולחן ממשלה" נכונה גם לגבי מי שעושים את זה בישראל. והפתרון הוא בחירות, תקציב חדש ואומץ
"אלה אנשים הנסמכים על שולחנה של הממשלה, שיצביעו לאובמה כיוון שהם חשים את עצמם כקורבנות'שמגיע להם' בריאות, מזון, דיור ועוד", וכל זאת כמובן על חשבונה של המדינה, שרומני כנשיא מבקש לקצץ בתפקידיה.
מעבר לברוך הפוליטי שבהתנשאות על נתח כה משמעותי מהבוחרים, האמירה של רומני חשפה אמת מטרידה: קרוב למחצית מאזרחי האימפריה הכלכלית הגדולה של תקופתנו לא משלמים מס הכנסה, ולפיכך הם, דה-פקטו, קבצנים הזוכים לשירותים על חשבונם של אחרים.
מדובר בעובדה שצריכה להדאיג כל אזרח בר דעת המעוניין בשגשוגה של בעלת הברית החשובה ביותר שלנו. אלא שלמרבה הצער, אין לנו זמן לעצור ולהרהר במר גורלם של האמריקאים נוכח העובדה שהתלות והנסמכות הישראלית עליהם חזקות אפילו יותר.
לפי נתוני סקר ההכנסות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מ-2010 משקי הבית בשבעת העשירונים התחתונים, המהווים 70 אחוז מתושבי ישראל, מקבלים מהמדינה תמיכות וקצבאות בסך הגבוה מסך התשלומים שלהם למס הכנסה, ביטוח לאומי ומס בריאות.
כל אחד ממשקי הבית בחמשת העשירונים התחתונים זוכה בכל חודש לקצבאות ולתמיכות הגבוהות ביותר מ-1,000 שקל מתרומתו במסים ישירים, כאשר בנתח הגדול ביותר לא זוכים המצויים בתחתית אלא משקי בית בעשירון השני, שמשלשלים מדי חודש לכיסם פער בין תרומה לתמיכה שמגיע ל-2,204 שקל.
מהצד השני "העשירים" בעשירון העליון משלמים את המחיר ואחראים לבדם ל-62 אחוז מתשלומי מס ההכנסה, 46 אחוז מתשלומי ביטוח הבריאות ו-32 אחוז מכלל התשלומים לביטוח לאומי.
יש לציין כי כלל משקי הבית משלמים גם מסים עקיפים, אך התמונה המצטיירת מהתלוש ומחשבון הבנק ברורה: ישראל לא עומדת אפילו בסטנדרטים האמריקאיים. יותר משני שלישים מאזרחיה לא עומדים בכוחות עצמם על רגליהם.
קיצוצים לפני בחירות - קטסטרופה
ההישענות של חלק כה גדול מהאוכלוסייה על שכבה קטנה ויצרנית היא איוולת מוסרית, קודם כל בשל המחיר שהיא גובה מהנתמכים. מדינת הרווחה לא חיסלה את כלכלות אירופה בגלל העלויות שלה, זו תוצאה משנית וחשובה בטווח הקצר והבינוני.
חשוב הרבה יותר הוא השינוי המנטלי שהיא מחוללת בצורתו של האדם המערבי עצמו. מערכת הקצבאות, ההטבות והתמיכות המבקשת להעלים כל אתגר תעסוקתי, כלכלי ואישי מוחצת את בית החזה של האומות שבו היא מקננת. בעוד שניסיונה להעלים את הכאב, הפחד והעוני כושל, הרי שבדרך היא חיסלה את החיות, היצירתיות והגדולה האנושית הנדרשת לכל יוזמה או תמורה תרבותית, כלכלית, עסקית וחברתית.
אחרי הכל, חיי טעם הם חיים הרצופים אתגרים שההתגברות
עליהם מובילה להתבגרות, והכישלונות שבהם כופים לקיחת החלטות אמיצות, התנסויות מחשלות והתחדשות - החלטות דוגמת קיצוץ תהליך הניוון החברתי המבהיל שעובר על החברה הישראלית באמצעות קיצוץ קצבאות, תמיכות והטבות הניתנות למחוסרי עבודה, מרובי ילדים ובטלנים המורגלים במציאות מחוסרת אחריות אישית, בה אחרים נושאים בעול בחירותיהם שלהם.
אלא שבעוד ארצות הברית הערתו של רומני על קיצוצים בהטבות ובתמיכות חוצה את המדינה לשני מחנות שווים בגודלם, הרי שהמשמעות הפוליטית של קיצוצים במדינת הרווחה הישראלית לפני בחירות היא לא פחות מקטסטרופלית. הדרך היחידה לעבור דרך תסבוכת שכזו היא בחירות חדשות, תקציב חדש ומנה גדושה של אומץ ואמת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם