אללה יוסתור
הרכבת כבר יצאה מהתחנה. אנחנו בעיצומה של מלחמת דת. תקשיבו לקולות בעולם המוסלמי ותבינו. אי היכולת לקבל ביקורת וחשבון נפש הולכת יד ביד עם חוסר מוחלט בפתיחות וסובלנות כלפי האחר
אחר כך התפתח ויכוח בין הנוכחים, האם ידעו הסייענים הישראלים על יעדו הסופי של הכסף. בחור שמן ושזוף כמו לובסטר שלוק, בחולצת פולו מתוחה ומפתחות של מרצדס על שולחן הפורמייקה, הסביר שבזמנים קשים לכסף אין ריח.
מקור הביטוי אגב, ברומא העתיקה. הקיסר אספסיאנוס הטיל מס על בתי שימוש ציבוריים. טיטוס בנו גינה את אביו על המס. מה עשה אספסיאנוס? לקח מטבע מן הכופר הראשון, הניח אותו לפני אפו של טיטוס ושאל אם המטבע מסריח. טיטוס השיב שלא. "ועדיין,“ אמר לו אספסיאנוס, "הכסף הזה בא משתן.“
האם לכסף אין ריח? ודאי שיש לכסף ריח. כסף גם יכול להיות מטונף. ולא בגלל הסיוע הבזוי לחמאס אלא גם משום שאותם ישראלים לקחו חלק בפשע נתעב. סחר עבדים מודרני. מסתננים מעונים במחנות במדבר, אבריהם נקצרים, נשים נאנסות. הבדואים של סיני רואים במהגרים האפריקאים תת אדם ולפיכך נוהגים בהם כבפחותות שבבריות. העולם שותק. גם ישראל.
בעיני, אין סתירה בין החובה להיאבק עד חורמה בזרם המהגרים האפריקאים לישראל (באמצעות הגדר והקמת מתקן שהייה) לבין החובה המוסרית, האנושית, האוניברסלית לעצור את הסחר בבני אדם.
באופן פרדוקסאלי, דווקא הגדר ההולכת ונשלמת בדרום היא הפתרון לסבל הנורא שעוברים מהגרי העבודה מאפריקה. עבור הבדואים משמעותה קטסטרופה כלכלית. זהו זמן פציעות, הבדואים נואשים. קצב הסחיטה מהמהגרים גובר כעת, אבל אלו הולכים ומתמעטים בשל חסימת הגבול. זו הסיבה שהבדואים מאפשרים את הפיגועים האחרונים. שילוב של ייאוש, התרסה ואזהרה. בעתיד (והניצנים כבר נראו) הגדר תהפוך את המסע בסיני לעבר הארץ המובטחת למשימה סיזיפית וחסרת תכלית.
נפלאה מבינתי שתיקת ארגוני הסיוע לפליטים ואם לא דממה, הרי שזו מחאה רפה וקלושה. את מסת המאבק, מרכזים הארגונים במאבק במדיניות ההגירה של ישראל. לא ראינו אותם יוצאים בשק ואפר לרחובה של עיר, להפגין מול נציגויות האו“ם ושגרירות
דומני שמדובר בביטוי נוסף לדיסוננס המרתק העומד בבסיס ההיגיון של השמאל האירופי והישראלי. ככל שהביקורת על ישראל מתעצמת, כך גוברת הסלחנות כלפי הרצחנות הערבית והפלסטינית.
זהו שיח מעוות שעל פיו, אין "צדק מוחלט“ אלא במקרה של קונפליקט בין המערב לעולם השלישי. הצדק תמיד נמצא עם הצד הפרימיטיבי, הנבער יותר. למעשה, יש פה ריאקציה לתפיסה הקולוניאליסטית שזיהתה צדק עם נאורות. הפעם, החלש והנבער הוא גם המדוכא, שעומד בעוז מול הזלזול בו ובתרבותו מצד החזק, ולפיכך יש לקבל את כל מעשיו. בעיני יש בבסיס ההשקפה הזו יותר משמץ גזענות. משום שלפיה, הערבים הם פרימיטיביים ונחותים ואין לצפות מהם שיתנהגו כבני תרבות.
הפגנות הזעם האלימות בעולם המוסלמי בעקבות הקרנת הסרט האידיוטי "תמימות המוסלמים“ והתגובה המערבית מבטאות גם הן את העיוות. רפרפתי בסרט, מדובר ביצירה, שלעומתה הסרטים של אבי ביטר הם שילוב מתוחכם בין תסריט של אורסון וולס, בימוי של מרטין סקורסזי והומור וודי אלני. המפיק העומד מאחורי הסרט הוא קופטי מסתורי.
הקופטים נרדפים במצרים, אולם גורלם מעניין את העולם כקליפת השום. המערב לא שם עליהם, העולם המוסלמי קל וחומר. אפילו הטבח הסורי המתמשך אינו מדיר שינה מעיני המוסלמים. הם זועמים על העלבון, על הפגיעה בכבוד הנביא עד כדי כך, שהם חייבים לצאת ולהרוג איזה כופר לכפרת עוונות.
המוסלמים לא רואים בעיה ערכית בעובדה שאימאמים נחשבים מכנים את היהודים בני הקופים והחזירים או בהפקת סדרות טלוויזיה לרמדאן, המבוססות על הפרוטוקולים של זקני ציון ועלילות דם.
זו תפיסת עולם אינפנטילית, נרקיסיסטית, הנובעת מהתרפקות מזויפת על תחושת גדלות נושנה והמשכה בהתבוססות במי אפסיים של זעקות קיפוח על הקולוניאליזם המערבי.
האיסלאם בראשיתו ידע ימים מפוארים, בד בבד לצד הכיבושים וההישגים הצבאיים הציגה התרבות האיסלאמית חידושים מדעיים (האלגברה), ארכיטקטורה חדשנית ואף השיבה למערב את אוצרות הפילוסופיה היוונית. אולם באלף השנים האחרונות שקע האיסלאם בסטגנציה וניוון. לא בגלל המערב, זה התירוץ, אלא משום שאסר על ביקורת עצמית וחיצונית ודן עצמו לפיגור סביבתי וחידלון.
בעוד היהדות והנצרות עברו את מהפכת ההשכלה והחילון כבר לפני 200 שנה ולפיכך עומדת להם היכולת להתמודדות עם ביקורת מסוגים שונים (אקדמית,תרבותית,סאטירית), האיסלאם נטוע בעלבונו ואוחז במאכלת.
בראש ובראשונה, אגב, כלפי פנים. את הקטל חסר ההבחנה בסוריה, בעיראק, בלבנון בסודן ובלוב מיישמים מוסלמים על מוסלמים. אי היכולת לקבל ביקורת וחשבון נפש הולכת יד ביד עם חוסר מוחלט בפתיחות וסובלנות כלפי האחר. הפרשה האחרונה כמו הוכיחה שההמונים רק חיכו להתפרצות הזעם הספונטני על הסרט האווילי.
שמעתי תגובות בנוסח "צריך להיות חכם לא צודק“...“אל תציתו מלחמת דת עולמית.“ סליחה? הרכבת כבר יצאה מהתחנה. אנחנו בעיצומה של מלחמת דת. תקשיבו לקולות בעולם המוסלמי.
הביקורת משמאל כלפי הסדרה המצוינת של צבי יחזקאלי "אללה אסלאם“ מדגימה זאת. במקום להתכונן נוכח צפירת האזעקה העולה ויורדת מהסדרה, מנסים להרוג את השליח. סביבנו ייהום הסהר, האיסלאם הקיצוני עולה כפורח, אירופה המסורסת מאוימת באופן גלוי ובוטה בפי מהגריה, והמבקרים, הרואים עצמם כנאורים שבנאורים, מתנגחים ביחזקאלי.
הרי גם הם אינם יכולים לסתור את המציאות, כל מי שביקר באירופה בעשור האחרון פגש בה. כל שנותר הוא אך ורק טענות נוקדניות על טעויות קולמוס של היוצרים וקביעה כי יחזקאלי יצא לדרך מתוך דעה קדומה.
מוזר, ישראלים הרגילים כזקן ובקיא ללעוג לאמונת אבותיהם, לבוז לאחיהם הקלריקלים, "השחורים,“ נוקטים משנה זהירות ונימוס כאשר הדברים נוגעים באיסלאם. מול התנהגות ברברית רצחנית, אתה מתבקש לשמור על שקט בין שתיים לארבע, רק אל תעיר את הנמר מרבצו.
erel.segal@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם