לא הכל ימין ושמאל

הירידה בתפוצתו של "מעריב" לא התרחשה משום שהתרחק מהמחנה הלאומי, אלא כי ראשיו התקשו לזהות את כניסתם של ציבורים חדשים

אברהם תירוש | 2/10/2012 8:20 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
לפני 45 שנה באתי לראשונה, בחיל וברעדה, בשערי בית "מעריב" כעובד העיתון. התגשמות חלום גדול לכתב אזורי קטן. לא היה קל להתקבל אז לעיתון המוביל, ודאי לא לבחור חובש כיפה שכל ניסיונו העיתונאי הסתכם בכתיבת הומורסקות בעיתונות הקיבוצית ובשנת עבודה כפרילנס בעיתון "הצופה".

35 שנה , ימים ולילות, היה "מעריב" ביתי, לרוב הראשון. עם כמה מחבריי לעבודה הייתי מבלה יותר שעות ביממה מאשר עם בני משפחתי. הייתי בו בימיו הגדולים, כשהיה עדיין העיתון הנפוץ בישראל, וגם בימי הירידה שלו, כשאיבד את הבכורה ל"ידיעות". מילאתי בעיתון תפקידים בכירים ופרשתי לגמלאות כשהחל כבר לעבור מיד ליד.

מאז פרישתי אני ממשיך, זה עשר שנים, לכתוב בו מאמר שבועי כפרילנסר. אני קשור אפוא לעיתון הזה 45 שנה. זה קשר של חיי עבודה שלמים. זה לא הולך ברגל.

סיפרתי את כל זה כדי לומר שההתייחסות שלי למה שקורה עכשיו ל"מעריב" היא לפני הכל רגשית. ההרגשה שלי היא של איבוד בית, גם אם בשנים האחרונות לא הייתי כמעט בבית, פיזית. אני כואב את זה, אף שהבית שינה את פניו מבחינות שונות, לא כולן לטעמי. אך מעבר לעניין הרגשי, הנה דברים הנסמכים על היותי עד וגם שותף להתפתחויות במעריב במשך שנים:

אנשי ימין חוגגים את מפולת מעריב ומייחלים לקריסתו הסופית. הידרדרות העיתון החלה לדידם מכך שהוא נטש את עמדותיו הימניות ועבר שמאלה. גם מדביקים לעיתון תארים כמו "שמאלני קיצוני", "אנטי-ציוני", "אנטי-לאומי" וכיוצא באלה. כותב אחד אף הרחיק לכת ל"הזבל הזה". טוקבקיסטים ימנים מתפרעים, כרגיל, עוד יותר.
דברי אלוקים חיים

אבל העובדות הן אלה: ירידת מעריב ממרום תפוצתו החלה כבר בשנות ה-70 של המאה שעברה, ועד סופן כבר חלף ידיעות על פניו. בשנים הללו עמדו עדיין בראש העיתון מייסדיו. עד 1985 היה העורך הראשי אחד מהם.

רובם באו ממחנה הימין והיו קרובים לדעותיו. שום שמאלן לא נראה אז בסביבת הנהגת העיתון, ובכל זאת תפוצתו הלכה וירדה. דווקא בידיעות שעלה כפורח כיכבה שורה של שמאלנים מובהקים, שטוריהם תפסו מקום בולט במוסף של שבת, שכונה עמודי ה"פתחלנד".

נפילת מעריב החלה בעיקר משום שראשיו איחרו לזהות את השינוי הדמוגרפי שחל בקהל קוראי העיתונים ואת כניסתם של ציבורים חדשים למעגל הקוראים. היו אלה אנשים שבבית הוריהם לא קראו עיתון, בני עליות שונות שנקלטו, אנשי הפריפריה וצעירים. זה חייב עממיות מסוימת ושינויים בתכנים, בהגשה, בגרפיקה, בסגנון הכתיבה והכותרות ולימים גם הכנסת הצבע - כל מה שידיעות זיהה ועשה בזמן

ומעריב לא.

עד מהרה יצא ל"מעריב" שם של עיתון כבד ולא מתחדש, שקשה לקריאה ל"מתחילים", ואף שהיו לו עוד תקופות טובות לא היה יכול לכבוש שוב את הבכורה והיה קשה לבלום את ירידתו. שום עניין של ימין או שמאל.

גם מאוחר יותר, עם כניסת הדור השני להנהגת העיתון, כש"מעריב" ניסה להתמרכז, הוא לא היה עיתון שמאלני, ודאי לא אנטי-ציוני ולא אנטי-לאומי, וגם היום אינו כזה. בהנהגתו ובין כותביו הבכירים היו תמיד ויש היום אנשי ימין, שמאל ומרכז, ואני מעיד שנעשה בעיתון מאמץ תמידי כדי שיהיה מאוזן. ידיעות, שאליו ברחו קוראים ממעריב, לא היה ימני יותר.

ההתקפות והייחולים מימין לסגירת "מעריב" אינם אלא ביטוי נוסף לתפיסה המעוותת והאנטי-דמוקרטית, שלפיה רק עמדה אחת, שלהם, נכונה ואמיתית, דברי אלוקים חיים, וכל דעה אחרת, אפילו אינה שמאלנית ממש, היא פסולה, לא לגיטימית ואסורה בפרסום. זה הסיפור.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אברהם תירוש

צילום: דעות

יליד תל-אביב, למד בישיבת "מרכז הרב" ואוניברסיטת תל-אביב, לשעבר חבר קיבוץ סעד. נשא בתפקידים בכירים ב"מעריב" מאז 1967, חתן פרס סוקולוב לעיתונות ב-1983 וקיבל אות מפעל חיים 2010 מטעם ארגון "בני ברית". עורך הקובץ "הציונות הדתית והמדינה". מרצה לתקשורת באוניברסיטת בר אילן

לכל הטורים של אברהם תירוש

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים