לא למדו לקח
מהומות אוקטובר 2000 לא היו מרד, הן פרצו כתוצאה מתחושת תסכול שנמשכה שנים, שבהן המדינה לא השכילה לקבל את האזרח הערבי כשווה. 12 שנים לאחר מכן, שום דבר לא השתנה
באותם ימים של מהומות אוקטובר שהתחוללו בערים ובכפרים הערבים, הוכיח שלטון החוק את צביעותו כשהמשטרה, כיד מבצעת, בחרה בדיכוי מפגינים באש חיה שתוצאותיה היו מחרידות. באותו יום שחור חוסלו יחסי הדו קיום הרעועים ממילא בין יהודים וערבים שנבנו על "החומוס והלבנה" במשך עשרות שנים.
מהומות אוקטובר לא היו מרד, המהומות פרצו כתוצאה מתחושת התסכול שנמשכה שנים, שבהן המדינה לא השכילה לקבל את האזרח הערבי כשווה, לא דאגה מספיק לביטחונו הכלכלי וקיפחה אותו בכל תחומי החיים. וכמחאה על מספר ההרוגים בצד הפלסטיני עם פרוץ האינתיפאדה השנייה. זו היא האמת מאחורי פרוץ המהומות שהמדינה בחרה לטפל בהן בירי צלפים והרג אזרחים שנושאים תעודות זהות כחולות.
האירועים באותו יום יצאו מכלל שליטה הן בקרב הציבור הערבי ומנהגיו מה שמעיד ומוכיח שלא הייתה התארגנות ותכנון למרד, והן מבחינת המשטרה שבחרה להשתמש בנשק חי על מנת לדכא את המחאה.
חשוב לציין את מה שנכתב באחד הסעיפים בסיכומו של דוח ועדת אור שחקרה את אירועי אוקטובר 2000 ובחנה את השפעת ועדת המעקב של ערביי ישראל על האירועים: "ועדת המעקב הייתה בעלת השפעה משמעותית אולם לא מוחלטת על האירועים והוראותיה במהלכן (שביתה כללית, יום אבל,
הייתי עיתונאי בן 23 עם פרוץ המהומות, ונכחתי בכביש הראשי בעיר נצרת באזור המעיין המפורסם ביותר אשר נחשב לאחד ממוקדי ההתלקחויות הקשים ביותר שחוותה העיר. הכביש בער והמראות היו קשים, תמונות אימה שלא אשכח עד יומי האחרון.
וכאן עולה השאלה: האם כך תנהג מדינה דמוקרטית כלפי המיעוט שבאזרחיה שסובל מאפליה גזענית והדרה בכל תחומי החיים? צדק לא ייעשה כאן אחרי 12 שנים, והחקירה נגד השוטרים לא תיפתח מחדש בטענה שיש קושי רב להוכיח מי מהשוטרים ירה ומי נפגע.
העובדה שאחת ההמלצות של ועדת אור שהדגישה את הצורך בגיבוש תכנית לצמצום הפערים בין האוכלוסייה היהודית והמיעוט הערבי במדינה (הזרמת תקציבים למגזר הערבי) שלא יושמה עד היום, מבהירה בדיוק את הגישה המשפילה והמפקירה של ממשלות ישראל ביחסיה כלפי אזרחיה הערבים במשך שנים.
היות שאחוז גבוה מהאוכלוסייה היהודית סבר אחרי המהומות הקשות "שהערבים בגדו במדינת ישראל" נזכיר לאלה שחרצו את גורלנו לתמיד, את המציאות הקשה שלנו - שמתבטאת באפליה וקיפוח שיטתיים במישור החברתי והכלכלי - אשר מעמידה אותנו כאזרחים בסימן שאלה בכל מה שנוגע למקומנו בחברה הישראלית.
ואוסיף לכך הצדקת שנאת הערבים בחלק ניכר מהחברה הישראלית בימינו, והתעצמותה של הגזענות כלפיהם שלא משאירה שום ספק שהמתיחות עודנה קיימת, בנוסף לפעולות "תג מחיר" ותקיפת סמלי דת ואזרחים ערבים בערים היהודיות, והצעות חוק גזעניות, תופעות שהן בגדר חציית קו אדום במערכת היחסים המתוחה.
המדינה היא האחראית היחידה לביטחונם של אזרחיה הערבים, ושתיקתה מול השנאה הגזענית כלפיהם היא בגדר הפקרה והמשכיות של מדיניות לא אחראית שיצרה קרקע לפגיעה קשה ביותר בזכויותיהם כאזרחים וכבני אדם כמו שקרה באותו יום באוקטובר 2000.
הרג 13 אזרחים ערביים במהומות אוקטובר הוא כתם שחור על מצחה של הדמוקרטיה הישראלית. האם הלקח נלמד? לטיפולם הדחוף של קברניטי המדינה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם