אחרי החגים נחזור להישרדות, לא לשגרה
השגרה, מעיקה ככל שתהיה, היא מנת חלקם של בני המזל שעבודתם בטוחה. אלו, כך נראה, הולכים ומתמעטים
עכשיו, אחרי שחשבון הבנק כבר התכווץ לממדים מיקרוסקופיים, בניסיון למצוא פורקן לאנרגיות הבלתי נדלות של דור ההמשך, החזרה לשגרה נראית ממש קורצת. קורץ לא פחות להוציא מתחת לשרוול 300 מילים מבדרות למחצה, שיאפשרו לכם לחוש שצרתכם היא צרת רבים. הבעיה היא שנדמה כי האפשרות להתייחס למעבר בין ימי חג לחול בבדיחות הדעת היא נחלת העבר.
החגים עדיין כאן, אך השגרה היא פיקציה. מעסיקים ישראלים רבים, ולא רק אלו של מעריב, דחו את גלי הפיטורים לאחרי החגים, כאילו העובדה שהעובד יוכל לקנות עוף לסעודת החג אך לקרוס לחלוטין אחריה היא בגדר מחווה הומנית.
הגרעין האיראני - לא יותר מסחריר ממשלתי
חברות המזון המובילות כבר הכריזו על עליות מחירים משמעותיות מיד לאחר החגים. ראש הממשלה כנראה יוותר מראש על העברת תקציב רווי בגזרות וקיצוצים, רגע לפני הארמגדון הכלכלי של 2013, וידחה את רוע הגזרה לגרסה הפוליטית של אחרי החגים - הבחירות.
בעקבות זאת, אם אין די בפרויקטים שנדחו, בחשבונות שלא שולמו, בסבך הביורוקרטי שאליו נצטרך לצלול שוב עם חזרת פקידי הממשלה מחופשה - הפעם הטרדות הקטנות הללו בטלות בשישים לעומת הצל האמיתי שמרחף מעל הישראלי השכיר.
השגרה, מעיקה ככל שתהיה, היא מנת חלקם של בני המזל, שעבודתם בטוחה. אלו, כך נראה, הולכים ומתמעטים. כמעט בכל שיחה עם חבר בחודש האחרון
עלה חוסר הוודאות הכלכלית: הסטארט-אפ של אחד בסכנת סגירה, למשרד עורכי הדין של השני הלקוחות לא נכנסים, השלישי מחפש עבודה כבר חודשים ארוכים.
עבורם, ועבור רבים אחרים, הדיבורים הבלתי פוסקים על הגרעין האיראני הם לא יותר מסחריר ממשלתי, שנועד להסיח את תשומת הלב מהדרמה האמיתית, דרמת ההישרדות היום-יומית. וכך, במקום ללוות ביד בוטחת לגנים ולבתי הספר ילדים קצת מפוחדים, שפוגשים שוב את המסגרת שלהיעדרה כבר הספיקו להתרגל, הפעם הפחד האמיתי מקנן בלב ההורים, שהאדמה התעסוקתית רועדת מתחת לרגליהם. אין להם פריבילגיה לחכות לחופשה הבאה; הם סתם מקווים שיהיה להם מקום עבודה שאפשר לנוח ממנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם