הצלחה מדינית, כישלון כלכלי
האיחוד האירופי הצליח היכן שרבים אחרים נכשלו ויצר חזית מדינית שזיכתה אותו בפרס נובל לשלום. אולם את חידת האחדות הכלכלית אירופה עדיין לא פיצחה
מה חושב בן דרור ימיני על הענקת פרס הנובל לאיחוד האירופי
תהיה זו כמובן טעות לנכס את רשימת ההצלחות המרשימה הזו לאיחוד האירופי בלבד. מן הסתם קיימים גורמים משמעותיים לא פחות שהביאו את ההישגים הנ"ל: סיועה של ארה"ב לשיקום מערב גרמניה בתום מלחמת העולם השנייה היווה גורם מרכזי בסיום האיבה הצרפתית-גרמנית. בשלותן של יוון, ספרד ופורטוגל לכדי דמוקרטיות נובעת מתמורות עולמיות נרחבות החורגות מגבולותיה של אירופה. האיחוד בין קצות היבשת התאפשר בראש ובראשונה עקב עמידתה האיתנה של ארה"ב מול ברית המועצות לאורך המלחמה הקרה. מלחמות הבלקן שככו, בין השאר, בגלל הדומיננטיות של ארה"ב בנאט"ו, והמקל והגזר הצבאיים והכלכליים שזו איפשרה.
ובכל זאת, קשה להתווכח עם רשימה כה מרשימה של הצלחות, שלאיחוד האירופי ודאי יש בהן חלק. מיבשת שסועה ומדממת, הצליחה אירופה לשקם עצמה גם תודות לשיתוף פעולה חוצה גבולות פוליטיים. מיבשת שלאומנות קנאית ואידאולוגיות מוטרפות דרדרו אותה למלחמת השמד, הפכה אירופה ליבשת בה לאומים שונים דרים בכפיפה אחת ותוך קבלה וכבוד הדדיים.
הלאומים באירופה עדיין קיימים. די יהיה לשבת בקהל בעת משחק כדורגל בין נבחרות צרפת ואנגליה, או בין גרמניה והולנד, כדי להבחין שהגאווה הלאומית עודנה פועמת ושפצעי ההיסטוריה טרם הגלידו. ובכל זאת, מלחמה בין מדינות אלה נשמעת הולמת יותר תסריט מדע בדיוני מאשר תחזית היסטורית מתקבלת על הדעת.
אך עם השגשוג המדיני שקצרה האחדות האירופאית, נגבה מחיר כלכלי-חברתי כבד. ההדרדרות הכלכלית במדינות היבשת בשנים האחרונות הינה, בין השאר, תוצאה של מימון מדינה אחת את כישלונותיה ומחדליה של האחרת. ממשלות יוון, ספרד ודומיהן הרשו לעצמן לפזר כספים מבלי לקחת אחריות בגלל שהיה ברשותן מקור בלתי נדלה של משאבים – מדינות אירופה העשירות – ממנו יכלו להמשיך ולבקש שוב ושוב מימון בכסות של תמיכה כלכלית חיונית.
המצב הזה הוליד תסכול. איחוד פוליטי בין לאומים שונים בנושא יחסי חוץ, מסתבר, טבעי בהרבה עבור האירופאים מאשר איחוד מוניטרי. כלומר, עבור הגרמני והיווני יהיה זה יחסית טבעי לקיים חזית משותפת בכל מה שקשור להטלת סנקציות על איראן
כך, אירופה שהצליחה להפוך לגוש כמעט הומוגני מבחינה מדינית, אינה מצליחה לכפות אחדות כלכלית על חברותיה. נדמה שהסיבה לכך לא נעוצה בהתנהלות פקידותית כושלת או בחוסר יכולתה של תפיסת עולם סוציאליסטית לספק מענה לאתגרי ההווה. אדרבה, מדיניות הרווחה בשבדיה, בנורבגיה ובמידה מסוימת גם בגרמניה, הינה מהמודלים החברתיים-כלכליים המוצלחים בעולם כיום. אך הניסיון לפרוש רשת ביטחון חברתית-כלכלית החוצה גבולות לאומיים מתגלה כבעייתי עד מאוד.
בנימוקי הבחירה של הוועדה המעניקה את הפרס נכתב כי פעילותו של האיחוד האירופי מייצגת "אחדות בין אומות" ברוח צוואתו של אלפרד נובל. אולם נדמה כי בעוד אחווה מדינית בין אומות היא אכן בת השגה, אחווה כלכלית היא כבר סיפור אחר.
גבול האחווה, אם כן, עובר בתוך הכיס. ספרדים, איטלקים וגרמנים מסוגלים לשלוח כוח מדיני משותף לאפגניסטן או לעיראק, וכיחידים אף למות על אותה חרב משותפת של ציביליזציה אירופאית, אך לא לשלם אחד לשני את דמי האבטלה.
האיחוד האירופי הצליח היכן שרבים אחרים, כגון התנועה הפאן-ערבית, נכשלו: ליצור מכנה משותף המאפשר הצבתה של חזית מדינית אחידה לאורך זמן בד בבד עם קיומם העצמאי של לאומים שונים. אולם את חידת האחדות הכלכלית אירופה טרם הצליחה לפצח.
אין זה פלא שנורבגיה, המדינה שתעניק את הפרס לאיחוד, בוחרת שוב ושוב לשמור על עצמאותה הכלכלית, ולהדיר רגליה מהניסוי ההיסטורי יוצא הדופן הזה שנקרא האיחוד האירופי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם