ככה לא נוהגים בראש מוסד
אי אפשר להשתחרר מהמחשבה שמדינת ישראל הפקירה את מאיר דגן, מבכירי לוחמיה, דווקא בשעתו הקשה ביותר
שכחנו אותו. מאיר דגן צילום: יהונתן שאול
אי אפשר להשתחרר מהמחשבה שמדינת ישראל הפקירה את מאיר דגן, מבכירי לוחמיה, דווקא בשעתו הקשה. לא כך מדינת ישראל הייתה צריכה לנהוג בדגן. הוא לא היה צריך לצאת לנדוד ולחפש לעצמו בית חולים שיאות להשתיל כבד בגופו. מדינת ישראל, הנחשבת למעצמה עולמית בתחום הבריאות, הייתה צריכה לדאוג לו למרפא, לתרומה, לבית חולים נורמלי במדינה מערבית מתוקנת. כך לא נוהגים בראש מוסד. כך לא נוהגים בנכד של רבי דב ארליך סלושני הי"ד.
פעל מחוץ לפרוטוקול
במרוץ להצלת חייו ניסה תחילה דגן את מזלו במרכז רפואי בניו יורק, אך שם כנראה לא נמצא עבורו כבד מתאים או שהתברר כי רשימת ההמתנה לניתוח ארוכה וכך הוא התגלגל בלית ברירה לבית החולים בבלארוס, שאינה נחשבת למקום מומלץ לעבור בו טיפולים רפואיים מסובכים.
סבו של דגן, דב ארליך סלשוני, כורע ברך לפני שנרצח .
מה, אי אפשר לעשות ועדת חריגים? ממשלת ישראל לא יכולה להתכנס ולקבל החלטה
מיוחדת למענו של דגן?
כשנתניהו נפרד ממאיר דגן עם סיום תפקידו הוא הודה לו על פועלו. "אני לא יכול לספר על כל המעשים והפעולות שעשית, אך מבקש להודות לך בשמי, בשם השרים, ובשם אזרחי ישראל והעם היהודי כולו על הדברים הגדולים והנצורים שעשית עבורנו", הוא אמר.
אצלנו, מסתבר, יש פער כל כך גדול בין הדיבורים גבוהה גבוהה לבין המציאות. את הנעשה אין להשיב. לפחות עכשיו חייבת מדינת ישראל לשלוח את מיטב המומחים שישהו ליד מיטתו של דגן, להבטיח את שלומו וביטחונו ולהטיסו במטוס מיוחד ארצה, או לכל מרכז רפואי מודרני בעולם, ברגע שהדבר יתאפשר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם