החומרים המסוכנים של תעשיית הננו-טכנולוגיה
כמעט כל תעשייה שתעלו בדעתכם עושה שימוש בננו–טכנולוגיה, אבל בכל המולת המהפכה שכחו בממשלה לבחון לעומק את ההשלכות הבריאותיות והסביבתיות של החומרים החדשים הללו. כך חמקו החלקיקים הממוזערים מתחת לרדאר של מקבלי ההחלטות
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
מוצרי קוסמטיקה, אריזות מזון, נשק או טקסטיל - בכל התעשיות נעשה שימוש גובר בחומרים ממוזערים כדי לשפר את המוצרים. רהיטים עמידים, כדורי טניס חזקים וגמישים, קרם הגנה מפני השמש שמריחתו לא משאירה סימנים לבנים, אפודים חזקים או קסדות קלות לחיילים, אריזות מזון שאינן נקרעות, תרופות לסרטן - כל אלה פותחו בזכות ננו-חומרים (ננו ביוונית: ננס), שגודלם מיליארדית מטר, וכאמור זו רק רשימה מצומצמת.
בשנת 2012 ניתן לקבוע בוודאות כי אין תחום שלא מושפע או יושפע בעתיד הקרוב מאוד מיתרונם הבולט של חלקיקי הננו הזעירים. בהשוואה לחומרים המסורתיים, שהיו בשימוש בעולם עד כה, אלה חומר-על של ממש. ישראל, מדינה קטנה מוקפת אויבים, נחשבת על-פי גופי המחקר הבינלאומיים לאחת המובילות בתחום הננו: היא משקיעה כ-1.4 מיליארד שקל במחקר ובפיתוח, כ-10% מחוקרי האקדמיה בארץ עוסקים בתחום וישנה שורה מרשימה של חברות, פטנטים ושיתופי פעולה בין התעשייה הזאת לבין חוקרים בכל תחומי הפעילות האחרים.
למעשה, בישראל של 2012 כל אוניברסיטה הקימה זה מכבר מרכז למחקר בתחום הננו-טכנולוגיה. חלק לא מבוטל מהישגיה של ישראל בתחום קשור בעובדה שבשנת 2007 הוכרז הננו כפרויקט בעל עדיפות לאומית - הכרזה שהביאה להקמת תשתית מחקרית נרחבת ולהתעניינות רבה בחו"ל.
לא רק השטח "בוער" מרוב התעניינות בפוטנציאל החומרים החדשים. מי שנחשב לאחד הדוברים הבולטים בשם ההשקעה בננו-טכנולוגיה,
פרס, שמדגיש כבר שנים כי מדובר בחלום לאומי מבחינתו, הבהיר בדברי התודה שלו כי מעורבותה של ישראל בתחום מעוררת כבוד. "ישראל הפכה למובילה עולמית בננו-טכנולוגיה, ועליה להמשיך לשמר את מקומה כפורצת דרך. מעצמות כמו רוסיה וארה"ב מבקשות לשתף איתנו פעולה בכל המישורים", התגאה.
הדיבורים של פרס על ננו לפני עשור לא היו מובנים מאליהם. "תחום הננו-טכנולוגיה נמצא על המפה התעשייתית רק מעט יותר מ-10 שנים, הוא חדש מאוד. עד שנת 1999 כמעט ולא נעשה שימוש בננו-טכנולוגיה בתעשייה, אבל כעת הוא בכל מקום. זו מהפכה לכל דבר", מבהירה עו"ד רעות שניר, המשלימה בימים אלה דוקטורט באוניברסיטת בר-אילן בתחום הרגולציה של ננו-טכנולוגיה.
הבעיה מתחילה בפער בין מאות החוקרים שעסוקים בפיתוח המוצרים החדשים, שורת חברות תעשייתיות ובהן רפאל, אלביט והתעשייה האווירית, ובין המספר האפסי של אנשים הבוחנים את ההשלכות של אותם חומרים.
"הייחוד של ננו-חומרים הוא בהיותם ממוזערים, יש להם שטח פנים גדול יותר והם אקטיביים הרבה יותר. הם יכולים לשמש זרזים לראקציות כימיות בתעשייה וניתן לשנות באמצעותם תכונות של חומרים אחרים. מהן ההשלכות של החומרים הפעילים הללו על הסביבה ועל בריאות האדם? יש כיום מעט מאוד ידע בנושא", אומר פרופ' רפי קורנשטיין מהחוג לפיזיולוגיה ופרמקולוגיה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל-אביב.
האם אין סכנה שהשימוש בננו-חומרים יתגלה כמזיק כמו האזבסט - חומר שנתפס יעיל מאוד לתעשייה אך לימים נמצא שסיביו מסרטנים?
"אין ספק שהאזבסט גרם לטראומה. בהיסטוריה האנושית יש דוגמאות נוספות לשימוש בקרינה, בחומרים רדיואקטיביים ובמגוון חומרים שבזמן אמת לא היה ידוע פוטנציאל הנזק שלהם. אין היום מסמך אחד או מומחה אחד בישראל - ודאי שלא מטעם הממשלה - שיכול להנחות את התעשיינים באופן מחייב", משיב פרופ' משה אורון, מייסד חברת קילולמבדה, העוסקת בפיתוחים ננו-טכנולוגיים, בין היתר בתחום האופטיקה.
אורון, שמכהן כיום כמדען הראשי של החברה שהקים, משמש כיו"ר ועדת הבטיחות בפורום הננו-טכנולוגי הישראלי NESS. יש לו ניסיון מקצועי שכולל גם פרק במרכז למחקר גרעיני בנחל שורק, שם ייסד את תחום האופטיקה והלייזרים.
בהיעדר הנחיות או ידע החליטו לפני 4 שנים בקילולמבדה ובכמה חברות נוספות העוסקות בננו-טכנולוגיה לייסד את NESS ולחבור לוועדת הבטיחות העולמית בתחום. "במוסד לבטיחות ולגיהות ובמכון התקנים לא היה מסמך אחד המבהיר את התקן לבטיחות ננו, את ההנחיות או את הוראות העבודה. החלטנו להקים ועדת בטיחות שלנו שכוללת נציג של המוסד לבטיחות ולגיהות. גם קצין הבטיחות של רפאל וגם קצין הבטיחות של אלביט חברים בה", הוא אומר.
ואולם, הפעילות הוולונטרית של אנשי התעשייה בתחום איננה מחייבת ובוודאי אינה מקיפה את כל תחומי העשייה של ננו-טכנולוגיה. "הכל מתוך מחויבות שלנו, ואין תקן מחייב", הוא מודה. "אבל מהניסיון שלי עד שלא תתרחש תאונה אנשים לא יתעוררו. משנת 1974 ועד שנת 1990 לא היה בישראל תקן בטיחות לשימוש בלייזר למשל. התקן נקבע אחרי שאירעה תאונה".
איך ייתכן שבמשרד להגנת הסביבה, במשרד הבריאות ובאוניברסיטאות אין אוטוריטה מקצועית בתחום?
"התשובה טמונה ככל הנראה בכסף. ישראל משקיעה רבות בפיתוח ננו-טכנולוגיה, אבל בכל הנוגע לשאלות הטוקסיקולוגיות אנחנו ממוקמים במקום נמוך מאוד ביחס לעולם. אין כמעט פעילות מחקרית בישראל שמטרתה לבחון השפעות של ננו על הסביבה או על הבריאות, ולא ידוע לי על עבודות משמעותיות בתחום. ישנו פער גדול בין המובילות הטכנולוגית שלנו לבין המחקר בארץ על ההשלכות של הטכנולוגיה הזאת. כנראה אנחנו סומכים על אחרים שיוציאו עבורנו את הערמונים מהאש", הוא משיב.
פרופ' קורנשטיין, בין החוקרים הבודדים בישראל העוסקים בהשלכות הננו, טוען כי המצב בתחום מזכיר את התפתחות הסלולר. "הייתי מעורב מאוד במחקרים על ההשלכות הבריאותיות של השימוש במכשירים סלולריים, ונדמה שגם בענף זה הטכנולוגיה מתפתחת מהר והמחקר על הסכנות שלה מצוי בפיגור רציני. בארה"ב ובאירופה כבר נעשים מאמצים לגבש תשתית של ידע, נוהלי עבודה ותקנים לננו-טכנולוגיה", הוא אומר.
ורנשטיין, שניר ואורון הם חלק משורת מומחים שהשתתפו השבוע בוועידה השנתית למדע ולסביבה של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולסביבה. מושב שלם בכנס, שהתקיים באוניברסיטת תל-אביב, הוקדש לדיון שכותרתו "פיתוח אחראי של ננו-טכנולוגיה".
עם זאת, שניר מבהירה כי בכל הנוגע לפיתוח אחראי ישראל עדיין נחשלת. "במדינת ישראל אין עד לרגע זה חוק כימיקלים, שמפקח על רישוי כימיקלים חדשים שהתעשייה מבקשת להכניס לשימוש. החוק הזה הוא בסיס לכל חוק עתידי שישית פיקוח על השימוש בחומרי ננו. אנחנו בפיגור של 30 שנה אחרי אירופה וארה"ב.
"גם בעולם יש היום מעט תשובות ומעט מאוד ידע בנושא", מסבירה שניר. "אמנם ב-2004 פורסם דוח של הרויאל סוסייטי, הגוף המדעי המוביל בבריטניה, המזהיר מפני סכנות ננו, אך גם באירופה ובארה"ב אין תשובות ברורות לסוגיה".
ד"ר ריצ'רד פלויס, טוקסיקולוג מסיאטל המתמחה בננו ובעל חברת ייעוץ פרטית בנושא, שנכח גם הוא בכנס, מבהיר כי אף שסימני השאלה מרובים כבר יש תשתית מספיקה להניח שאנו חשופים לסכנות. "ננו-חומרים הם זעירים, נכנסים בקלות רבה יותר למערכת הנשימה ובהחלט מצויים סביבנו. כמעט כל ממשלות העולם עוסקות בשאלה כיצד החומרים הללו משפיעים על הסביבה, על הצומח ועל גוף האדם, אבל פרט להנחיות ראשוניות שגובשו עבור התעשייה אין תקינה בינלאומית ומחקרים מספקים".
אם כך, מדוע מוצרים שמיוצרים באמצעות ננו-טכנולוגיה אינם מסומנים? "סימון של מוצרים בעולם מבוסס על סיכון. במקרה הזה אנחנו לא יודעים מהו הסיכון. סימון שלהם רק ייצור פניקה ציבורית", משיבה שניר.
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "המחקר בתחום השפעת הננו-טכנולוגיה על הבריאות מצוי בשלבים ראשונים, ואין כיום המלצות רגולטוריות של גופי בריאות בעולם או בישראל. עם זאת, משרד הבריאות מעודכן בנעשה בעולם ושותף בארגון אירופי שנקרא EuroNanoMed, שמטרתו שיתוף פעולה בינלאומי בננו-רפואה".
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר: "הטענה כי אין רגולציה סביבתית בנושא מגוחכת ותלושה מהמציאות. המשרד מפקח על הפעילות בחומרי ננו במסגרת תנאי היתר הרעלים. היתרי הרעלים כוללים מגוון רחב של הנחיות, ובהן הנחיות לאחסון בטיחותי וסביבתי של חומרים, היערכות לאירועי חירום ומניעת מפגעים. כמו כן, המשרד מפקח על התעשייה כולה, ובה מפעלים העושים שימוש בננו-טכנולוגיה, בכל הקשור לפליטת זיהום אוויר, להזרמת שפכים ועוד. המשרד מתכנן להזמין מחקרים בתחום כדי להרחיב את בסיס הידע שברשותו. באשר להיבטים הבריאותיים והתעסוקתיים העלולים לנבוע מתעשיית מוצרי ננו יש לפנות למשרד הבריאות ולמשרד התמ"ת".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם