טנגו מתעתע
אם היועמ"ש באמת התנגד לאימוץ דוח לוי, שקבע שמרבית המאחזים חוקיים, מדובר בשערורייה. ואולי זה עוד ספין מבית היוצר של רה"מ
האמת היא שהעמדה הזו המיוחסת ליועץ כל כך מופרכת, שקשה מאוד להאמין שהיא אכן הועלתה. אם אכן כך, הרי שהיא מטילה צל כבד על המקצועיות והיושרה של מי שהעלה אותה. אבל קשה להשתחרר מהתחושה שראש הממשלה, כמנהגו, רוקד כאן טנגו מתעתע. חבוק באמירה בומבסטית של היועץ, הוא מצא תירוץ להתחמק מלעשות את המובן מאליו - לאמץ את דוח ועדת לוי.
את הדוח עצמו חיברו שלושה משפטנים מהאלפיון המקצועי העליון. הוא מבוסס על הדין ועל עקרונות חוקתיים אלמנטריים, שבמרכזם עומדת הזכות לשוויון ולקניין. הדוח נועד לתקן אפליה ועוול קיצוניים, והוא מציג תפיסה משפטית מבוססת שאיש לא הצליח להתמודד איתה לגופה. כל הטענות שנטענו הן, למעשה, טענות פוליטיות ומדיניות - מה יגידו בעולם, מה האימוץ יגרום בשטח ועוד.
בעצם ניתוחו ומסקנותיו מעמיד דוח לוי באור חמור עמדות שהובילו בכירים בפרקליטות; אלו שטענו כי הממשלה לא יכולה לממש את מדיניותה בתחום ההתיישבות ביו"ש וחייבת להפלות לרעה ולפגוע במתיישבים כי הדין מחייב את זה. בא דוח לוי והראה שקיימת עמדה משפטית שונה, מבוססת ולגיטימית. הוא המחיש שלא הדין עומד בבסיס העמדה הזו של הפרקליטות אלא מניעים אחרים, לא משפטיים ולא מקצועיים - בעיקרם אידיאולוגיים ופוליטיים.
נתניהו מקושש תירוצים
אם אכן טוען היועץ המשפטי שאסור לממשלה לאמץ עכשיו את הדוח משום שהיא ממשלת מעבר, הרי שהפרקליטות עלתה קומה של חומרה. ראשית, מכיוון שהממשלה הזו היא לא ממשלת מעבר. שלא כמו ממשלות מהעבר, היא לא נפלה בהצבעת אי-אמון, אלא היא נהנית מרוב מוצק בכנסת ומגלמת את רצון מרבית הבוחרים. אימוץ דוח לוי אינו מחטף ולא ייפול כרעם ביום בהיר.
האימוץ יהיה סופו של תהליך סדור שהחל לפני זמן רב. הוא החל בזעקות שבר של קורבנות האפליה שגרמו לדרישה להקים ועדה, נמשך בעצם המינוי, בתקופת העבודה ובהגשת המסקנות, ועכשיו התוצאה המתבקשת - האימוץ. הכל תוצר של תהליך ראוי ונכון שקיימה הממשלה, המתחייב מהמנדט שקיבלה מהציבור. מעבר לכך, ההחלטה לקבל את המסקנות היא לא חתונה קתולית. הממשלה הבאה
תוכל לשנות את המדיניות בהתאם למנדט שתקבל מהבוחרים.
אז על מה הזעקה, זו שלא עלתה כאשר ממשלות מעבר אמיתיות קיבלו החלטות דרמטיות ובלתי הפיכות הרבה יותר? למשל, ניהול מו"מ עם הפלסטינים על הסדר הקבע בחורף 2000, שחרור מחבלים כמחווה לאבו מאזן בנובמבר 2008, נתינת חצר סרגיי לרוסים ואפילו מבצע עופרת יצוקה והפצצת הכור בעיראק. מדוע דווקא עכשיו כופרים בלגיטימיות ההחלטה?
לאור כל אלו קשה להאמין שהפרקליטות אכן טענה את מה שיוחס לה בעניין הזה. בכל מקרה אפשר להתרשם שנתניהו מנסה להימנע מאימוץ המסקנות משום שהוא מפחד או לא רוצה, כדרכו, לשלוט על פי צו הבוחרים שלו. אלא שעכשיו, לקראת דין הקלפי, הוא מקושש תירוצים אצל אילנות תמירים, כגון היועץ המשפטי לממשלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם