לא מספיק אכפת לו
הפחד לא מאפשר לנתניהו לקבל החלטות פשוטות. הוא מעדיף להפקיר את אזרחי עוטף עזה מאשר להפסיד קרדיט אצל אנשי הימין
את הדברים הללו, שחלקם ככל הנראה יינשאו מפיו של ראש הממשלה כשדגל ישראל מתנוסס לידו, ישמעו תושבי האזור המופגז כשהם ספונים בממ"דים, אם הם בעלי מזל, או סתם בדירות ובמבנים ללא כל הגנה. הם ינודו בראשם, ספק בבוז ספק בחיוך מריר, ויבינו את מה שכולנו מבינים כבר שנים רבות - שום דבר לא ישתנה.
הם ימשיכו לחיות בסיוט מתמשך של פחד מוות, ללא כל אפשרות לייצר שגרת חיים או לתת ביטחון לילדיהם, וקובעי המדיניות ימשיכו לומר בפנים רציניות כיאה למעמד שישראל תבוא חשבון עם מי שיורה על יישובינו. אחרי כמה ימים קשים במיוחד ייגמר סיבוב ההסלמה הנוכחי, זעקות "הצבע האדום" יחזרו להישמע רק פעם או פעמיים ביום, ואז עוד סבב, הפוגה קצרה, ועוד אחד.
לממשלת ישראל הנוכחית אין כל כוונה לטפל באמת בגורלם של מאות אלפי בני אדם שחיים בטווח הירי מעזה. לא שהם לא היו רוצים. אילו אפשר היה להעלים את הבעיה הזו באמצעות הפצצות של חיל האוויר, ואפילו ירי מכוון של טנקים ותותחים, הכל היה טוב. אלא שעל מנת לטפל באמת בבעיה צריך להחליט.
חייבים שתהיה מדיניות, משהו שדורש תעוזה ואפילו חזון. ולכן אין על מה לדבר. לא בממשלה הנוכחית, לא עם ראש ממשלה המצפה להיבחר לעוד קדנציה ויודע שהאפשרות שזה יקרה דורשת ממנו להמשיך ולא לעשות מאומה. לא לשנות כלום. לא לקבל שום החלטה.
לא צריך להיות מצביא דגול כדי להבין שישנן רק שתי אפשרויות: או שהולכים לשיחות מדיניות עם חמאס או שהולכים על מבצע צבאי רחב היקף, שייתן במקרה הטוב שנהשנתיים של שקט. עבור תושבי האזור, גם זו ברכה.
שיחות מדיניות עם חמאס, בדרג כזה או אחר, אינן שיחות שלום. אלו שיחות שנועדו לייצר מנגנונים מצדם ומצדנו שיביאו להפסקת סבבי האלימות ויפרצו את מעגל הדמים של ירי, תגובה שלנו, ירי בעקבות התגובה, וחוזר חלילה. לא צריך לחכות עד שהם יביעו תמיכה במדינת ישראל כי זה
גם ישראל אינה מחויבת להכריז על הכרה בשלטון חמאס בעזה. אלו שיחות בין שני אויבים, שמתיישבים לדון כיצד להקל על חיי האזרחים משני הצדדים. כמו שעשינו איתם, ובהצלחה, בעניינו של גלעד שליט. אלא שזה לא יקרה. לא כאשר נתניהו ראש ממשלה. הפחד מהימין לא מאפשר לו לקבל החלטות הרבה יותר פשוטות.
הוא מעדיף להפקיר את אזרחי עוטף עזה מאשר להפסיד קרדיט אצל הימין. אין כאן טענה שלא אכפת לו. רק שלא מספיק. התושבים הללו מופקרים לנפשם מצד כל המערכת הפוליטית. אף מפלגה מאלו הקיימות ומאלו החדשות לא מתייחסת לנושא הבוער והמציק הזה. הוא אינו נכלל בהגדרה של סוציאל-דמוקרטי, אינו חלק מהמלחמה נגד בעלי ההון, ולכן אינו קיים.
אף מועמד לא ערך מסע מתוקשר באשקלון או בשדרות או באחד היישובים באזור. בשביל מה? מה יש לו להגיד? מה יש לו לחדש? שיחות מדיניות עם חמאס על הפסקת האלימות, כדי לדאוג לחייהם ורווחתם של מאות אלפי ישראלים, לא יביאו תוצאות טובות בסקרים. מבצע צבאי רחב היקף יכול להוסיף מנדט או שניים לנתניהו. מכאן ברור על מה ילכו, אם וכאשר יחליטו להחליט.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם