נאורים, נמאסתם
הם לא רואים בו ראש ממשלה, בשבילם הוא ביבי. מצד אחד הוא אשם בכל, ומצד שני הוא פחדן שלא עושה כלום. כך ממשיכה התקשורת להסית, לעוות מידע ולעשות הכל כדי לעצור את נתניהו
ביום חמישי שעבר, בשעת שידור מסיבת העיתונאים שבה הכריזו נתניהו וליברמן על איחוד הרשימות, קבע פרשן ערוץ 2 אמנון אברמוביץ' בטון היודע-כל שלו, כי האיחוד כולל הסכם רוטציה על תפקיד ראש הממשלה. נתניהו שלוש שנים, ליברמן שנה אחרונה. "פיגוע אלקטורלי", אמר לי על דבריו בכיר בליכוד.
נתניהו וליברמן אמרו מיד שאין להם אחות, אבל הסוסים כבר יצאו מהאורווה. נשאלת השאלה המתבקשת מהיכן שאב אברמוביץ' את הסקופ? כיוון שהסכם האיחוד היה ידוע למתי מעט, הרי שיש רק שתי אפשרויות. אחת, שנתניהו או ליברמן או מקורביהם הקרובים ביותר חמדו לצון עם אברמוביץ' והדליפו לו מידע שגוי ודרמטי מתוך מגמה תמוהה לחבל בסיכויי הרשימה המאוחדת. האפשרות השנייה, שמר אברמוביץ' נהג באמת בגמישות ואף עשה שימוש בדמיון יוצר. הפריח הבל נטול ביסוס, שבגינו נאלץ ראש הממשלה להבהיר בוועידת הליכוד שאין דברים בגו לקול מצהלות הלעג של פרשנים. האם אברמוביץ' תיקן, הבהיר, התנצל? לא. האם אברמוביץ' התנצל אחרי מסמך הרפז? או אחרי האתרוג?
בהלכה היהודית קיים הביטוי "עת לעשות לה? הפרו תורתך" ומשמעותו: במצבים מסוימים מותר לעבור על חוק הלכתי עבור חוק או ערך נעלים יותר. עבור השמאל וחלקים גדולים בתקשורת, קיים חוק דומה בנוגע לנתניהו ולמתנחלים.
יום שני אחר הצהריים. הכניסות לגני התערוכה פקוקות. על פי הדיווח בעיתונות עומד להיות פייט רציני בוועידת הליכוד. מדהים, בימים האחרונים דומה שהתקשורת הפכה לסניף של "במשפחה" ביטאון ש"ס. פרשנינו מודאגים מאוד מענייני מורשת ישראל, נישואים על פי ההלכה, גיור ובשר לבן. ואף ששנים ארוכות רבים מעמיתי מטיפים לשינוי השיטה וחזרה למפלגות גדולות, האיחוד בגוש הימין מתקבל בעוינות. גוש כן, אבל רק בשמאל.
למה מוסר כפול? מדוע הליכוד וישראל ביתנו אסורות חיתון, ואילו יחימוביץ', לפיד, אולמרט ולבני מוזמנים לאורגיה שסופה מפלגה היברידית עצומה? ככה.
בכניסה לגני התערוכה נוער מרצ מפגין תחת תמונת ליברמן והכיתוב "צאר הביטחון הבא". הקונוטציה ברורה. גם השימוש במושג רוסי. מעניין, גזענות נגד רוסים עוברת חלק אצל השמאל הנאור. אבל מה נלין על ילדי הפוסטר מצפון תל אביב, כאשר עיתונאי
"מתווה עלילת הסרט מתבקש מאליו", כותב אורן. "נער מהגר מברית המועצות, ממלכת המפלגה הקומוניסטית והקג"ב, מטפס בשקדנות במעלות הפוליטיקה, ומתיישב לבסוף בלשכת ראש הממשלה, עם תחנת ביניים במשרד הביטחון. את השאר ישלים הדמיון". שנאת זרים תוצרת "הארץ".
הדרך לביתן 15 ארוכה, ואני מזיע בחליפה ועניבה. תפסתי טרמפ עם חברי מרכז מראש העין. תימנים שאוכלים גת מגיל שבע. אני שואל אותם על סיפור הבשר הלבן, המתח עם הרוסים, ההבדלים התרבותיים ואם הם סבורים שאכן נתניהו יתקשה להעביר את ההסכם כמו שהפרשנים מעריכים. "פחחח", גונח הנהג, "יעבור, בטח יעבור. בגדול. אתה מבין, כשאנחנו רואים את התקשורת נכנסת לקריזה, אנחנו יודעים שההסכם טוב". ואכן בקריזה עסקינן. היפר ונטילציה מהזן הפתטי, כזו שמביאה להזיות. פרס? עד פרס הגעתם?
מספרים לנו שנתניהו מסוכן לישראל, שהוא מחרחר מתקפה חסרת אחריות על איראן. שהוא מקלקל את היחסים עם ארצות הברית. שהוא דואג רק לחבריו הטייקונים, לניסור בתים של מתנחלים ולחרדים. ביבי הוא קפיטליסט חזירי שקורע את מעמד הביניים ואת השכבות החלשות, לאומן שהורס כל סיכוי לשלום, אדם מסוכן לדמוקרטיה המוביל למדינה דו לאומית. מצד שני ובאותה נשימה מבהירים לנו שביבי לחוץ, פחדן, מזיע, סמרטוט, לא יוצלח, פוליטיקאי ציני חסר ערכים.
אגב, תודו שדי מדהים, שאדם כל כך עלוב, רופס, רך לבב ומבוהל מהצל של עצמו, מצליח לעשות מעשים איומים כל כך. חתיכת פרדוקס. ביקורת על ראש ממשלה היא לא זכות היא חובה. גם ביקורת קשה. מערכת בחירות היא לא עסק לטיפוסים עדינים, אבל אני תוהה אם היחס לנתניהו לא עובר את הגבול.
רובי גורדון, אחד מחברי הפייסבוק שלי פרסם סטטוס מעורר מחשבות ביום הזיכרון ליצחק רבין ז"ל. טקסט חזק. ". . . גם היום יש הסתה, רק שהיום היא מהצד הנכון. אין בישראל ראש ממשלה שנקרא בנימין נתניהו,אלא יש 'ביבי' - יצור מפלצתי שהוא מצד אחד לא יוצלח ומצד שני כל כך אומניפוטנטי (כל יכול א"ס), שאפשר לתלות בו את האשמה על כל דבר קטן שקורה. . . ההתנגדות ל'ביבי' היא לא התנגדות אידאולוגית ואפילו לא פוליטית, אלא אישית ופטליסטית. זו התנגדות שמאיימת בשבירת הכלים, ועוסקת בהכפשה ובזלזול בהכרעת הרוב. זו לא דמוקרטיה, וזה אפילו לא 'שיח' דמוקרטי. זה 'צריך לחנך את העם' במקרה הטוב, ו'הלכה לי המדינה' במקרה הרע".
גורדון מסיים בהצעה לתרגיל מחשבתי. תרגיל מחשבתי מעורר חלחלה. מה יקרה אם חס וחלילה יקום המטורף וירצח מחר את נתניהו? התשובה שהוא נותן קצת מוגזמת בעיני אבל שווה דיון.
"אני לא חושב שאותו נוער נרות, מגובה באותה ברנז'ה", מעריך גורדון, "יראה בזה מות הדמוקרטיה או המדינה. יש חשד סביר שאפילו להפך. יהיו רבים שיחגגו את האומץ של אותו מושיע. כמו קהל פנאטי של כדורגל, מחכים רק לגול המשווה, כי כשהתוצאה היא 1:1, אולי אפשר להתחיל מחדש. אני לא חושב שעטים נוטפי ארס מאתמול יכו על חטא מחר. אני לא חושב שבאותו לילה ישבו הורים עם ילדיהם ויבכו מול הטלוויזיה. בשקט בשקט אולי אפילו ישמחו, מין שמחת שחרור כזאת. תחשבו על זה לבד, בכנות. תנסו לדמיין את זה, ותראו שזאת האמת".
erel.segal@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם