הבחירה הנכונה: לסגור את חוות מזור
אין זמן מתאים יותר, לפני הבחירות, לזעוק את זעקת הקופים חסרי הישע ולדרוש מהשר להגנת הסביבה את הפסקת הסחר בקופים
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
אנו מתאמנים בעיקר על פוליטיקאים, אנשי תקשורת, אמנים, אבל גם על אחרים, גופים ואנשים פרטיים, סרחנים למיניהם, מעורבי שחיתויות, אנחנו יודעים לצעוק ולהפגין, לשלוח מכתבים, לדרוש ולהתבטא, בלי פשרות, בלי הנחות, חץ למטרה, בול פגיעה. כשמדובר בצורך לגונן על החלש או על זכויותינו, נפקוד בהמונינו את הרחובות, נפתח בחרם צרכני, כלכלי, פוליטי, חברתי אם רק יעזו לקחת לנו שני שקלים יותר על גביע קוטג'.
◄עופר שכטר ואורלי ויינרמן נגד חוות מזור
◄אל על: רוצים להפסיק להטיס קופים – לאלתר
◄ניסוי ותהייה: עתיד חוות מזור בידי היועמ"ש?
הייתכן שפגיעה בכיס בדמות זוג גביעי קוטג' במחיר יקר מידי לטעמנו, מזעזעת אותנו יותר מזוג עיניים של קוף כפות בסד עם גולגולת חשופה ששימש לניסוי עבור בושם שקנינו במחיר מופקע? האם מדובר בצביעות? או אולי בבורות? האם זו תוצאה של מחסור במידע או דווקא אדישות למידע קיים? אולי זו תוצאה של התדמית שמכרו לנו בעלי החווה המציגים עצמם כמושיעי העולם ותחלואיו? כשבפועל האמת הפשוטה היא שמדובר בשלושה אנשים שפשוט מצאו פטנט לעשות כסף, הרבה כסף, על גבם של קופים אומללים.
ואולי כל התשובות גם יחד נכונות כשבמרכזן תמימות יתר של כולנו. בעלי החווה מצהירים שהקופים נסחרים רק למטרות רפואיות, מצילות חיים ושאם החווה תיסגר תהיה זו פגיעה משמעותית במחקר הרפואי ובתדמיתה של מדינת ישראל מול גורמי המדע בעולם. האומנם?
מעבר לעובדה שמדובר בעיוות של המציאות שהרי נתח הסחר של חוות מזור עומד כיום על אחוז אחד בלבד מכלל הייצוא והייבוא העולמיים של קופים, (נתח זעום שאין בו כדי להשפיע משמעותית לכאן או לכאן על המחקר העולמי או להשחיר את תדמיתה של ישראל בנישת המדע העולמי).
חשוב להבין כי שאלת חשיבות הניסויים והוויכוח סביב הנושא כלל אינם רלוונטיים לענייננו. הרי מדובר בעסק פרטי שפועל למטרות רווח וההתנגדות לסחר
לצד עובדה זו הנה עובדה נוספת: רבים מקופי חוות מזור נמכרו לאורך השנים לניסויים עבור חברות קוסמטיקה, הדברה, ניקיון, חקר המוח ועוד מיני שונות ומיותרות. חוות מזור סוחרת בקופים כי זה משתלם לבעליה ללא כל קשר בהכרח לניסויים רפואיים בטח לא כאלו שהוכח כי הם מצילי חיים. סרסרות בקופים, זה כל מה שיש כאן. אז אל תתנו שיעבדו עליכם עם סיסמאות חסרות שחר, עבדו עלינו מספיק.
איפה היינו לאורך 21 שנים? ואני מפנה את השאלה המחייבת הזאת גם כלפי עצמי. הרי זה קורה כאן, במרכז הארץ, בבית שלנו. התעללות בקופים חסרי ישע שצדו אותם ממקום מחייתם הטבעי, ייבאו אותם בתנאים קשים והרביעו אותם שוב ושוב על מנת לייצא את התינוקות לניסויים, מיותרים ברובם, ברחבי העולם.
גם ברמה האישית, אני לא יכולה לברוח משאלת האחריות ואני כואבת ומתביישת שלא הייתי כאן קודם, שלא ראיתי, לא שמעתי, לא ידעתי, הלכתי שבי אחר סיסמאות ונתתי אמוני באנשים הלא נכונים מבלי לשאול שאלות ולרדת לעומקם של פרטים. התפקחתי מאוחר. עבור אלפי קופים, מאוחר מידי.
אבל אני כאן עכשיו, ואם אתם קוראים כעת את מילותיי, כנראה שגם אתם. עבור כ-1,500 קופים שעדיין כלואים בחוות מזור אין זה מאוחר כלל וכלל. זה בדיוק הזמן.
בימים אלו חייהם של הקופים נתונים בידיו של אדם אחד בלבד. הוא ורק הוא אחראי כעת על גורלם. האיש הזה הוא השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן. ארדן בוחן בהתאם להמלצת היועץ המשפטי לממשלה את החמרת מדיניות הסחר בחיות בר והמשך פעילותה של חוות מזור.
בעוד פחות משלושה חודשים יתקיימו בחירות והזמן אוזל. זה הזמן שלנו, של כולנו, אין זמן מתאים יותר לזעוק את זעקתם של חסרי הישע חזק וברור מתמיד ולדרוש מארדן את הפסקת הסחר בקופים למטרות רווח באופן סופי ומוחלט בהקדם האפשרי, טרם הבחירות. באחריות ארדן להכריע בזמן ולשים קץ להתעללות הממוסדת ובכך גם להסיר אחת ולתמיד את הכתם הערכי והמוסרי שמטיל עסק פרטי בודד על מדינת ישראל כולה.
הכותבת, אנאבל זמיר, היא יוזמת "מאבק הקופים בישראל" - המאבק האזרחי להפסקת הסחר בקופים למטרות רווח.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם