הטור האחרון 7
(ואם לא נתעשת בעניין הנושא העיקרי שהוא שלום באזורנו וחיי האדם, אפשר לפרק את כל המפלגות וגם את כל תנועות השלום. עד עכשיו הם ממש לא הביאו את הסחורה)
שבע זה המספר שלי.
בעולם יש שבע יבשות ושבעה אוקיינוסים. לפי מדעי הטבע, האדם יכול לזכור רק שבעה דברים בו זמנית, מה שנכון דרך אגב בקשר לדבורים, שעליהן נדבר בפעם אחרת.
יש שבעה פלאי העולם, וזה שאני עדיין גורר טורים בעיתון הזה זה הפלא השמיני. ומשום שבשבוע הבא יקבעו מי ימשיך לכתוב ומי ייזרק לרחוב, וכידוע הרוכש הוא אדם יהודי מאמין, רק אזכה בחיבתו אם אציין שבתקופת המקרא שוחררו העבדים העבריים, שהיום קוראים להם מעמד הביניים, אחרי שבע שנים. וגם שבמנורת בית המקדש יש שבעה קנים, וזה קרה ממש לפי המון שנים, בתקופה שבית המקדש עוד היה מעשן.
ובקנה המעשן השביעי שלי נותר עוד כדור אחד, שמתאים לסגירה חגיגית של עיתון וגם של שאיפת שלום רבת שנים:
לפני שבוע התברר שוב שיש לנו מנהיג בכיר שהוא קיר. ביום שישי האחרון התראיין נשיא הרשות הפלסטינית השנייה לערוץ השני, ובפעם הראשונה שמענו מנהיג פלסטיני שאומר שהוא מוותר על שטחי ישראל ששוחררו במלחמת השחרור, מתנגד לאינתיפאדה ולכל פעולות טרור, יש לו מפות ותוכנית שלום שהוא שלח לנתניהו, מפות ברורות עם מדינה פלסטינית לפי גבולות 67', רק שיש עם זה בעיה אחת: "מר נתניהו אפילו סירב להציץ בזה", אמר מחמוד עבאס. ולך תסביר לו שגם אם השלום יירק בפרצוף של ביבי, הוא פשוט ינגב את הפנים שלו ויצייר עוד פצצה איראנית.
אחרי הראיון עם אבו מאזן עלו במוחי שורות משיר תפילה של פנחס שדה: "אולי עבר אצלי מלאך ואני לא ראיתי אותו". במקרה של שדה זאת הייתה אהובה שהוא נטש ואחר כך היא התאבדה. במקרה שלנו זאת דרך השלום שננטשה ואחר כך נשכחה והתאיידה.
יותר מכל, אבו מאזן מזכיר לי מאוד את יצחק רבין הבוגר, שמרוב שאנחנו מדברים כל כך הרבה על המורשת
ממש כמו רבין, גם אבו מאזן ידע עד כמה מסוכן היה הראיון הפיכח והמפויס שלו בטלוויזיה של האויב הציוני. ועוד לפני שגמר להתראיין כבר התקהל חמאס בעזה כדי לשרוף בובה בדמותו, כמו שהאספסוף שרף דחליל עם פרצופו של רבין לפני שאחד מהם גם ירה בו.
אז בטור האחרון האחרון הזה, אני מבקש מכם, שאחרי המלחמה המיותרת הבאה, אחרי שאתם מבכים את הנופלים, תעשו גוגל ותצפו בראיון של אודי סגל עם אבו מאזן ב-2 בנובמבר 2012, שבו מנהיג פלסטיני גיבור הציע לנו פתרון שמקובל על רוב תושבי ישראל, אבל כמובן שלא ייתכן שום דיאלוג מפוכח של שלום אמיתי כשמצד אחד יש אריה עם שפם ומצד שני ארנב מדופלם.
וכמה עצוב לדעת שגם אם ממש מעלינו מעופפת ממש עכשיו איזו תקווה אמיתית לשלום, היא לא תנחת אצלנו לעולם. ולכן, חברות וחברים, בטור האחרון הכי שביעי שלי, בחרתי לפרסם שיר שאומר את הדבר הפשוט ביותר שאותו איש אינו אומר:
יש רק אמת אחת שמתגלה לה
אין טעם בריבים ומלחמות.
תראו, כבר ערב,
תראו איך שוב יורד עוד לילה על גנרלים, אוהבים וחלומות.
טל על דשא, ונושבת לה הרוח,
סערת כוכבי שמים שככה
ועוד מעט נשכב כולנו וננוח
מתחת לאדמה הזאת שמעליה
לא נתנו זה לזה
אף רגע מנוחה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם