ניצחון ביטחוני ואלקטורלי
הפעולה ברצועת עזה מבטלת את הדיון החברתי שהתפתח לקראת הבחירות. זה טוב לנתניהו וברק, אך אסור לחשוד בהם שמדובר במהלך מכוון
שינה כאן סדרי עולם עד הודעה חדשה. ישראל במלחמה, לטוב ולרע, הפעם מול חמאס. הבעירה הגדולה עלולה להגיע לתל אביב, אם עדיין נשארו טילי פאג'ר 5. בינתיים היא מגיעה לדימונה, מכניסה עוד עשרות אלפי אנשים למעגל האימה ומשביתה ערים שלמות מעבודה ולימודים.
הסביבה רותחת, בנק המטרות יגדל, החיסולים יימשכו על פי מטרות המבצע. במצב העניינים הזה נדחקים העניינים הפוליטיים והחברתיים לשוליים. ההחלטה של אהוד אולמרט אם לרוץ בבחירות כבר לא הכי מעניינת. אתמול הוא מגיע לשדה התעופה, ואיש לא מחכה לו שם.
הדיון החשוב שעמד להתפתח פה, לקראת הבחירות, על יוקר המחיה, הריכוזיות במשק, הרווחים הכלואים, מדיניות הדיור, השירות לכל ואפילו על ההטרדות המיניות - יחכה בצד, לעזאזל. יחכה אולי ארבע שנים.

זהו. על הקלפי תשתלט כנראה אג'נדה ביטחונית. המדינה נכנסת לקומה של חרדת קיום ודאגה לתושבים, בעיקר בדרום. בשבועות האלה אין אופוזיציה, יש רק פטריוטיזם. כל אמירה מהשמאל תתפרש כמו ביקורת, כל ביקורת תתפרש כמו מעשה אנטי-לאומי שפוגע במורל הקולקטיבי.
אתמול כבר עשו מנהיגי מפלגות המרכז והשמאל את דרכם לאולפני הטלוויזיה רק כדי להציג עמדות-תומכות-מהלכים-ממשלתיים- צבאיים. איש לא העז לשאול שאלות, שיורידו לו קולות בסקרים. שקט, יורים עכשיו.
המלחמה בדרום מזניקה כמובן את המנהיגים שנמצאים בפרונט, אלה שמנהלים לנו את העניינים, אלה שבהם אנחנו תולים את תקוותינו. בנימין נתניהו ואהוד ברק יכולים לסמן לעצמם ברגע זה ניצחון גדול, לא רק ביטחוני, אלא גם אלקטורלי.
מי
אסור לנו לחשוד לרגע כי ההסלמה בדרום הייתה מכוונת, גם אם היו מקרים מעולם, בעיקר ערב בחירות. מותר לנו להניח כי נתניהו את ברק לא היו יכולים לחלום על קמפיין ביטחוניצבאי טוב יותר, במעילי עור, בגיבוי צה"לי, מצוידים בהישגים מהשטח, במונחים משדה הקרב ותוך כדי הסחת הדעת של האויב.
האירועים הללו שווים מנדטים, אין ספק. צריך רק לקוות שהמסע שהחל בצורה מוקפדת ואחראית לא יגלוש לכיוונים מסוכנים בגלל הבחירות כי אז גם המנהיגים עלולים לשלם מחיר כבד.