הפסקת אש עכשיו
חשוב לסיים את מבצע "עמוד ענן" בשיא, לפני שההישג יהפוך לכשלון וישראל היא זו שתצטרך להיכנס למגננה
אלה לא רק דיבורים ולא רק גינויים. משום ש"פיגוע גולדסטון" יצר רצועת ביטחון לחמאס. זה לא שישראל אינה צודקת. היא יותר מצודקת. מול ארגון טרור שהמטרה שלו היא לא רק חיסול ישראל אלא הפיכת העולם החופשי כולו למקום חשוך - הפעולה של ישראל היא הדבר הצודק ביותר עלי אדמות. אלא שהשקר מנצח. לא סתם שקר, אלא תעשיית שקרים שלמה, שחלקה יוצא מכאן.
אם התעשייה הזאת הייתה פועלת באותה עוצמה בימים הרעים ביותר של המאה הקודמת, כתב עיתונאי אנגלי, ג'יימס דלינגפול, הנאצים היו הופכים לצודקים. אבל האידיוטים השימושיים מתקשים להבין. הם דוהרים. דלינגפול הוא צדיק, אבל אסור לשכוח שאנחנו בסדום. השקר מנצח. לא הבנו את זה פעם אחת. גם לא פעמיים. ואנחנו מתקשים להבין את זה גם בפעם השלישית. כרגע אנחנו מצוידים בהודעת תמיכה נהדרת של הממשל האמריקני ובעוד קולות תמיכה ממנהיגים באירופה.
זה בדיוק מה שהיה בפעם הקודמת. זה לא הסתיים רק בגולדסטון. זה הסתיים גם בכך שהחמאס הפך להרבה יותר חזק. גם התמיכה הבינלאומית בו גדלה, וגם אמצעי הפגיעה שלו בישראל הלכו והשתכללו. בשבתו באופוזיציה אמר נתניהו שהרקטות של החמאס יפגעו באשדוד. זה נשמע אז כמו חזון בלהות. עברנו את אשדוד. הגענו כבר למרכז הארץ. בסיבוב הבא, אם לא יהיה שינוי, הרקטות, שהגיע הזמן לקרוא להן טילים, יגיעו לבניין הכנסת בירושלים.
מדוע זה קורה? משום שרצועת הביטחון של החמאס עובדת. אם עדיין לא הרגשנו אותה היום, נתחיל להרגיש אותה בעוד יומיים או שלושה. וכשזה יגיע - זו ישראל שתיכנס למגננה. וזה יגיע. כל הודעות התמיכה יוחלפו במנגינות חדשות. עשרות ההפגנות שכבר התקיימו יהפכו למאות. זה רק ילך ויתגבר. החמאס ייפגע. בוודאי שייפגע. אבל בעוד שלושה חודשים הוא כבר יהיה חזק יותר. ובעוד שלוש שנים, כבר אמרנו, וחובה לומר שוב, הטילים יפגעו בכנסת.
אז מה עושים? מפסיקים את האש עכשיו. מיד. מסיימים בשיא, לפני שהתמונה נהפכת. לפני שההישג יהפוך לכישלון. רק עשרות ילדים הרוגים בצד שלנו ישנו, אולי, את התמונה. אבל אנחנו הרי לא רוצים שזה יקרה. ועוד עשרה ימים של לחימה לא ישנו הרבה. כניסה לשולי שלוש שכונות היא מבצע קרקעי לעניים. כבר היינו בסרט הזה. זה לא רציני. הישג צבאי רציני לא יצא מזה. פיגוע אסטרטגי כן יצא מזה, בעוד שבוע זה יהיה הרבה יותר גרוע. עכשיו עוד אפשר להכריז על הפסקת האש ולהצהיר, לצורכי פרוטוקול, שהם למדו את הלקח. בעוד שבוע אנחנו
אלא אם מצפצפים על כל העולם, נכנסים לכוננות ספיגה, ויוצאים למבצע ביעור אמיתי שייקח הרבה יותר זמן ממה שנדמה לנו, ויגבה הרבה יותר קורבנות. גם בקרבנו. ייתכן שבסוף מבצע כזה, עם אלפי הרוגים, אכן נצליח להתמודד עם מטר הטילים.
ייתכן שמבצע כזה יקטין בהרבה את הסיכוי לטילים על הכנסת. אבל כדי לצאת למבצע כזה יש צורך באנרגיות שספק אם יש לנו, עם כל הגולדסטונים מבית ומחוץ. משום שבסוף מבצע כזה מחכה לנו לא גולדסטון, אלא מגהגולדסטון. ומה אז? נישאר ברצועה? נתמודד עם טרור מקומי במקום עם רקטות וטילים? אנחנו באמת מוכנים לזה?
כך שכדאי לסיים עכשיו. סיום דרמטי שכולל הצעת שלום לחמאס, כולל הצעה לשיחות ישירות על הפסקת אש ארוכת טווח - ובתנאי שהם מקבלים את תנאי הקווארטט. הם כמובן יסרבו. אבל ההצעה הפומבית תבהיר לפחות לחלק מהצופים, שמתקשים להבין, מיהו התוקפן ומי נאלץ להתגונן. אז כן, הפסקת אש עכשיו. מיד. לא שזו התוצאה הטובה ביותר. זו התוצאה הפחות גרועה ביותר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם