מורסי משחרר קיטור
הנשיא המצרי ממשיך את הקו האידיאולוגי של התנועה שממנה צמח והוא תוקף את ישראל, אבל כיום הוא גם רואה מכס השלטון את הדברים שלא רואים ממקום אחר. אין לו כוונה להיכנס לביצה העזתית
בראש ובראשונה, מורסי מתמודד עם קשיים בנוגע למצב הפנימי במצרים. חרף פיזור הבטחות לשיפור המצב בקמפיין הבחירות שלו והתחייבות כי יממש אותן במאת הימים הראשונים שלו בשלטון, הנשיא החדש לא עמד ביעדים שהציב. למרות ששיעור התמיכה בו עומד על 60 אחוזים, הרחוב דואג להבהיר את דעתו על אוזלת היד השלטונית.
אחת הדוגמאות היא הפגנת ענק שפרצה בשבת בעיר אסיוט בדרישה לפטר את המושל, יחיא קשק, חבר 'האחים המוסלמים', לאחר תאונת דרכים בין רכבת לאוטובוס ילדים שבה נהרגו חמישים בני אדם. תאונות מן הסוג הזה אירעו גם בתקופת המשטר המושחת של מובארכ, אולם התפיסה העממית היא שבעידן "האחים" אין מקום לאירועים כאלה.
בנוסף, מצרים נמצאת על סף פשיטת רגל. לשם כך נדרש מורסי לצאת למסע גיוס כספים חובק עולם, החל בסין, דרך תורכיה והמזרח התיכון וכלה באירופה ובארצות הברית. המטרה היא לצמצם משמעותית את החוב המצרי, השואב מהמדינה כ-20 מיליארד דולרים מדי שנה. מורסי יודע כי הלוואות מקרן המטבע הבינלאומית ומארצות הברית - על סך 4.8 מיליארד דולרים - ואפילו הלוואה מתורכיה על סך מיליארד דולרים, יינתנו לא לשם התחמשות וניהול מלחמות אלא לצורך שיקום כלכלי וחברתי. לכן, הלב אמנם נוטה לצד הפלשתיני, אבל השכל אומר לשמור על מתינות.
דברים שרואים משם לא רואים מכאן. מוחמד מורסי
AP
מנגד, תנועות האחים המוסלמים וחמאס הן אחיות, והתפיסה האידאולוגית של שתיהן דוגלת בהקמת מדינה אסלאמית תיאוקרטית. מהקשר זה נגזר כמובן גם היחס לישראל, אשר שולל לחלוטין את קיומה.
מורסי, אשר נבחר מטעם הזרוע המדינית של "האחים" - 'מפלגת החירות והצדק' - נדרש להתחיל וליישם את הקו המדיני של התנועה כלפי ישראל; אמנם לא במובן של פתיחה מיידית במלחמה עמה, אבל בביטול הסכמי השלום, כצעד ראשון, ובתמיכה בלתי-מסויגת בהתקוממות הפלשתינית.
זאת הסיבה שבמובן ההצהרתי ימשיך מורסי לשחרר קיטור, כלומר לגנות את ישראל על "התוקפנות" ועל "הכיבוש". מצרים גם
תאיים שתפעל "אם המולדת תעמוד בסכנה", ובמקרה של פעולה קרקעית היא יכולה אף להוריד את דרג הייצוג הדיפלומטי.
עם זאת, כפי שאמרו רה"מ התורכי רג'פ טאיפ ארדואן ומורסי רק היום, לקראת טקס החתימה על ההלוואה התורכית, המטרה היא לגבות את הפלשתינים ולהביא לסיום סבב האלימות, הן בשיתוף פעולה אזורי והן באמצעות הקהילה הבינלאומית.
למורסי אין את הכלים או את הרצון להישאב לביצה העזתית. הצהרות אפשר לשחרר כדי להרגיע את הרחוב המצרי, אך בחדרי חדרים צריך לנסות להרגיע את ישראל, ואם צריך גם ללחוץ על חמאס להפסיק את הירי. עד יעבור זעם, עד הפעם הבאה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם