מחביאה את הכיפה
למה הייתה צריכה יחימוביץ' לחפש דמות ביטחונית מובילה ולהסתבך בפרשת שגיא, כשיש לה בבית את מקדם פרויקט "כיפת ברזל"
שגיא, גם ללא השלדים שבקעו מארונו, לא היה אס ביטחוני-פוליטי. הוא מעולם לא היה פופלרי ומוכר כמו למשל איציק מרדכי, שאול מופז ומתן וילנאי בשעתם, או כמו מחוזרי השעה גבי אשכנזי, משה קפלינסקי ועמוס ידלין. שגיא, אם כן, היה ליהוק של פשרה. דמות ביטחונית בכירה דיה, אלוף בדימוס, אוטוטו בן 70, ללא שאיפות פוליטיות משמעותיות. מי שיחימוביץ' הביאה בעצמה והיה תלוי בחסדיה - כפי שאכן אירע באופן ובמהירות בהם סולק על ידה.
התיאור הזה יכול לתת מענה חלקי לשאלה המתבקשת מאליה: מדוע היתה צריכה יחימוביץ' לעשות שוק מחוץ למפלגה, כשיש לה בבית שני שרי ביטחון לשעבר - עמיר פרץ ופואד בן אליעזר. האם שגיא הוא דמות ביטחונית שהשפיעה יותר על חיינו מפואד בעת מבצע "חומת מגן?" או מעמיר פרץ, שראה מדוייק הרבה יותר מכל הגנרלים שהקיפו אותו את משמעותה העתידית של מערכת כיפת ברזל על המאזן האסטרטגי הישראלי-אזורי בשדה קרב, שעיקרו טילים על העורף?
פרץ הוא שר הביטחון המושמץ והנלעג ביותר בהיסטוריה הפוליטית שלנו. זו כמעט עובדה. חיפוש חטוף בגוגל מקפיץ מיד לעין את פרץ והמשקפת, ומיד אחר כך את פרץ והאנגלית. כיפת ברזל - גאווה לאומית בימים אלה - צצה בפיגור משמעותי אחריהם. אז אנחנו אוהבים ללעוג לפוליטיקאים שלנו, ובמקרה של פרץ הלעג מורכב גם מהתנשאות, גזענות והרבה סטראוטיפים שלא כאן המקום למנות אותם. אנחנו מכירים להם תודה, בדרך כלל באיחור אחרי שטרפנו אותם. לכן, ההכרה הציבורית שפרץ זוכה לה עם כל יירוט מוצלח של כיפת ברזל, היא מנחמת וראויה. עמוד הפייסבוק שלו מוצף בתודות, והמשפט המצוטט ביותר שם מדבר על האיש
על רקע כל זה צורמת מאוד שתיקתה של יו"ר העבודה, שממילא שלא ספרה מראש את עמיר פרץ כתשובה הביטחונית-מדינית של מפלגת העבודה ושלה למבקריה על העדר נסיונה, וכעת ממשיכה להתעלם ממה שיש לה ביד וממה שכולם כבר רואים. אולי פספסתי, אבל לא שמעתי בימים האחרונים את יחימוביץ' מדברת טובות על תרומתו של פרץ לביטחון המדינה. במקום למנף את הישגיו של פרץ לטובת מערכת הבחירות של מפלגת העבודה ושלה, מעדיפה יחימוביץ' לראות את האינטרס הפוליטי הצר שלה. מבחינתה, פרץ הוא עדיין איום פוליטי. יש לו מחנה תומכים גדול ושאיפות, יש לו את הטיקט החברתי בעבודה - ועכשיו גם אהדה ציבורית גוברת.
בהתמודדות הבאה, לכשתהיה, היא יודעת שפרץ עדיין יעמוד מולה. זו כנראה הסיבה שבמקום להתייחס אל פרץ כאל נכנס אלקטורלי, כקלף הביטחוני שלה בבחירות הקרובות, היא מעדיפה אותו מוחלש או לא מעדיפה אותו בכלל. דוקא כעת, כשבעזה נלחמים ויחימוביץ' מאבדת מהרלוונטיות שלה, היא יכולה לצאת גדולה אם תפרגן לפרץ ולפואד - ותנכס אותם לעצמה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם