די להדרת נשים במדים
"מכתב הקצינות" שנשלח אמש לנתניהו ולברק נועד לעודד נשים לקחת חלק פעיל בשיח הצבאי המקצועי הקיים בארץ
אולפני הטלוויזיה עמוסים בגברים במדי צבא וכומתות, ולצדם פרשנים חמורי סבר וחזון. להוציא מספר מצומצם של מגישות חדשות, נפקדים המסך וגלי האתר מקולות ומפרספקטיבות נשיות. פרט לצנזורית הראשית, תא"ל סימה ועקנין-גיל, אשר עמדתה הרהוטה הבליחה קצרות בציבור, לא נשמע קולה הענייני של אף אישה במערכת הביטחון ומחוצה לה, למרות העובדה כי נשים רבות לוקחות חלק פעיל בלחימה בדרום.
רבות גויסו למילואים ורבות אחרות נותרו לבדן בעורף החזיתי, עובדות, לומדות ומטפלות בילדים, כאשר בני משפחה וקרובים נקראו למילואים בצווי 8. לאורך השנים הציפו את התקשורת אייטמים רבים אשר זכו לכינוי: "מכתבי הקצינים". עצומות עליהן חתומים קציני צה"ל אשר קראו למערכת הביטחון לנקוט בקו צבאי מסוים. כך היה בשנת 1978 כאשר פורסם מכתב הקצינים הראשון אשר קרא לראש הממשלה דאז, מנחם בגין, לחתור להסכם שלום עם מצרים - וכך בשנת 2011 כשפורסם מכתב לוחמים נוסף אשר קרא להאיץ את השיחות עם הפלסטינים.
העובדה כי נשים נעדרו מהיוזמות הללו היא אינה מקרית. בעיני המערכת הממסדית, נשים אולי מבינות בהרבה דברים, אבל ודאי לא בביטחון. על רקע זה התארגנה ביממה האחרונה יוזמה פרטית אשר זכתה לשם: "מכתב הקצינות 2012". עשרות קצינות במיל', בכירות וזוטרות, ללא כל גורם פוליטי מאחוריהן, חתמו אמש על מכתב אשר נשלח לראש הממשלה ושר הביטחון והביע תמיכה בפעולת צה"ל הראשונית
מאידך, המכתב קורא מפורשות לשניים שלא להרחיב את גבולות הפעולה האווירית ולהימנע מכניסה קרקעית של כוחות חי"ר יבשתיים, פעולה אשר עלולה להבעיר את האזור כולו ולהגביר את מעגל הדמים בשני הצדדים.
כדרכו של פמיניזם ליברלי, מבקשת יוזמה מסוג זה לקחת חלק פעיל בדיון עכשווי ומקצועי בו יכולות נשים מרקע מסוים - צבאי במקרה הזה - לתרום מניסיונן ומתפיסתן המקצועית. יוזמות אחרות יתקבלו גם הן בברכה ואינן באות זו על חשבון זו. מלבד ההמלצה האופרטיבית שלא להסתבך בפעולה קרקעית מסוכנת ומיותרת - מבקש "מכתב הקצינות" לעורר ולעודד נשים נוספות לקחת חלק פעיל בשיח הצבאי המקצועי הקיים בארץ, וכן להשפיע ולהוות חלק אקטיבי ואיכותי בעשייה ובדיון הביטחוני המשפיע על חיי כולנו.
הכותבת היא דוקטורנטית למשפטים באוני' בר אילן, מיוזמות "מכתב הקצינות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם