מחוברים למציאות

העובדה שמרצ וזהבה גלאון לא השתעבדו למבחן הטוקבקים נזקפת לזכותן - לא לחובתן. תגובה ללילך סיגן

תמר זנדברג | 19/11/2012 17:38 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
"מציאות" היא מילה מורכבת. בניגוד למקובל לחשוב, יש יותר מדרך אחת להבין אותה, היא תוצר של אלפי גורמים, ותמיד הייתה ותהיה בעיני המתבונן. מסתבר שאת המציאות של לילך סיגן מעצב הפיד שלה בטוויטר. שתיים, שתיים וחצי תגובות, והנה, מציאות בהתהוות. אז סיגן עשתה צעד מאוד מציאותי: בעקבות כמה תגובות ביקורתיות על עמדת מרצ – נגד המבצע ובעד הפסקת אש – היא כתבה מאמר שיהיה קל לעיכול למרבית הקוראים.

איננו צריכות את סיגן בשביל להכיר את התמיכה הגורפת במערכת הפוליטית למבצע הצבאי. ניסיון העבר מלמד שתמיכה זו בולטת בעיקר בימיו הראשונים. אחר כך היא נסדקת ונשברת, במיוחד כשעולה המחיר וה"מטרות" לא מושגות. והרי הן אף פעם לא מושגות.

בעיתוי כזה, הדבר הבטוח הוא לכתוב בעד המבצע ולהיכנס כמה שיותר בכל מי שמעיז או מעיזה להשמיע קול אמיץ נגד. אין ספק שמאמר נגד המבצע, היה זוכה לתגובות קשות, לטוקבקים זועמים ולכתף קרה מהקוראים. לא נעים להיות פחות אהוד. וכל מי שיאמר שהוא לא נפגע כשמעליבים אותו, משקר. כולנו בני אדם, כולנו מעדיפים חיבוק על סטירה. יותר נעים להסתופף בחיקו הנעים של הממסד והקונצנזוס.
הסיכון הצודק והמוסרי ביותר

הפוליטיקה מלאה אנשים שמתאימים את עצמם למשבי רוח. כאלה שגוזרים את עמדתם מסקרים, משיחות עם יועצים, מטוקבקים, מפייסבוק ומטוויטר. היא מלאה ביותר מדי אנשים שמעגלים פינות, שמיישרים קו, שמכופפים ראש. כמה טוב שיש עוד כמה פוליטיקאים ופוליטיקאיות שלא עושים את זה.

העובדה שמרצ וגלאון לא השתעבדו למבחן הטוקבקים נזקפת לזכותן לא לחובתן. זהבה גלאון היא פוליטיקאית שאומרת את מה שהיא חושבת וחושבת את מה שהיא אומרת, כמה מרענן בנוף הפוליטי שלנו. מרצ קנתה לה מוניטין כמפלגה שלא מסתירה את עמדותיה או מנסה להתאים אותן לרייטינג.
בכל הנוגע לשאלות של חיי אדם, כמו במבצע הצבאי הנוכחי, האומץ להביע את עמדתך העקרונית והערכית הופך לחובה מוסרית. בשאלות של חיים ומוות אין מקום לעיגול פינות, או למצוד אחר מצביעים. במבחן הזה מרצ עמדה בכבוד, כשהתייצבה נגד המבצע וביטאה עמדה קשה לעיכול, לא פשוטה, אחרת.

והנה, את הקריאה להידברות והפסקת אש שרק לפני רגע הוגדרה כ"הזויה" מאמץ לא אחר מאשר ראש הממשלה עצמו. ככה זה עם עמדות שפויות, אין ברירה אלא בסוף לקבל אותן, גם אם באיחור ובהתמהמהות.

סיגן טוענת שגלאון הסתכנה אלקטורלית כשהציעה את הפתרון האפשרי היחידי. זה בהחלט ייתכן. ואם זה המצב, זהו הסיכון הצודק והמוסרי ביותר שיש לקחת אותו. אבל אם כבר במציאות עסקינן, בכלל לא בטוח שזה תיאור מהימן של המציאות. גלאון אמנם הייתה הראשונה לאמץ את העמדה הנכונה, אבל אנחנו כבר רואים עוד ועוד שמגיעים אליה, ובסוף כולם הגיעו לאותה מסקנה מתחייבת.

בדיוק בשביל זה צריך מפלגה כמו מרצ, כזאת שלא הולכת עם העדר, כדי שיהיה מי שישמיע את הרעיון האמיץ ראשון, שיקח על עצמו את האחריות להתוות את הדרך השפויה להיחלצות ממעגל הדמים. הרי העמדה היחידה שניתן לומר עליה שהיא שטחית או לא רצינית היא הרעיון שיש דרך אחרת לסיים מבצע צבאי מלבד בהפסקת אש. כי אין. זה תמיד נגמר בהדברות.

בעוד כמה ימים כשהסכם הפסקת האש ייכנס לתוקפו יעמדו כל שרי הממשלה בכל אולפן טלויזיה ויסבירו כמה הפסקת האש נחוצה. יחימוביץ' ולפיד יצטרפו למקהלה שמדקלמת דפי מסרים שנכתבו בלשכת נתניהו. היחידה שלא תצטרך דף מסרים חדש תהיה מרצ. כי במרצ דיאלוג והפסקת אש הם לא מסר, הם תפיסת עולם.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

טור אורח

צילום:

nrg מעריב מציע במה לכותבים אורחים על ענייני השעה

לכל הטורים של טור אורח

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

קבלו עיתון מעריב למשך שבועיים מתנה

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים