ישראל נגררת להפסקת אש
ישראל לא כפתה על חמאס תנאים להפסקת הירי, אלא ניהלה עמו מו"מ מעמדת מיקוח בין שווים. כל זאת תחת מטחי רקטות כבדים, שגרמו לנפגעים ולמחזות הרס
פורמלית, אגב, אין הפסקת אש ואין שום מו"מ עם חמאס, אבל יש הסכם שגובש על ידי מצרים. הוא נכתב שחור על גבי לבן, אבל לא נחתם. סוג של מה שמכונה "נון פייפר." המצרים העלו על הכתב את ההבנות בין הצדדים. הם היחידים שמחויבים להסכם-לא הסכם הזה.
צה"ל מצדו עדיין לא עובר לרגיעה. גם אחרי שתיכנס הפסקת האש לתוקף, טפטופי ירי צפויים להימשך עוד כמה ימים. כמו תמיד, הרקטה האחרונה תשוגר על ידי חמאס. כוחות המילואים לא ישוחררו מיד. כל עוד השגרה לא תשוב לחלוטין, ישראל תמשיך להחזיק את המילואימניקים בשטח ולאיים בפלישה קרקעית. פעולה כזאת תצא אל הפועל גם אם ארגוני הג'יהאד האיסלאמי וועדות ההתנגדות לא יצייתו לחמאס וימשיכו לירות.
האש ביום שנראה אתמול כאחרון לפני הפסקת האש הייתה, כצפוי, כבדה מאוד. חיל האוויר המשיך בתקיפות ברצועת עזה, ולכך הצטרפה גם אש מן היבשה (כולל טנקים ותותחים), אבל גם חמאס הוכיח כי שימר את יכולת האש והפיקוד שלו. למעשה, מבחינת נפגעים זה היה אפילו היום הקשה ביותר בעורף הישראלי. חייל הרוג, פצועים בשורה של תקריות, ירי נוסף לכיוון ירושלים ונזק כבד לבית דירות בראשון לציון מרקטת פאג'ר 5 שראש הקרב שלה שוקל לא פחות מ-90 ק"ג.
עדיין מוקדם לניתוחים, אבל כבר אפשר לציין כמה "באגים" במבצע "עמוד ענן:" המבצע התחיל בצורה מרשימה עם חיסולו של ראש הזרוע הצבאית של חמאס, אחמד ג'עברי, אבל לא היה לו לאן להתרומם משם.
אמש אמנם הגביר צה"ל את התקיפות באופן משמעותי וכלל בהן גם מטרות תשתית כמו צינור להעברת דלק וגז ממצרים, אבל בסך הכל התנהל הצבא בצורה מתונה ולא שידר כי "בעל הבית השתגע" כמו ב"עופרת יצוקה" או במלחמת לבנון השנייה. יש לכך הסבר: החשש מביקורת בינלאומית כבדה, כמו זו שהייתה אחרי "עופרת יצוקה," מצד אחד, והחשש של בנימין נתניהו ואהוד ברק מהסתבכות קרקעית לפני הבחירות מן הצד השני.
למרות הגברת התקיפות אמש, יכול חמאס להרגיש שהוא נתן פייט של ממש לצה"ל. ההישגים הגדולים של המבצע - חיסולו של אחמד ג'עברי ופגיעה במערך הפאג'רים של חמאס והג'יהאד האיסלאמי - הם אפילו לא קצרי טווח: את ג'עברי כבר מחליף ב"פול טיים" הראש האמיתי של הזרוע הצבאית בחמאס, מוחמד דיף, ולמרות הפגיעה במצבורי הנשק ארוך הטווח, חמאס הצליח להכניס את ירושלים ואת תל אביב למשוואת העימות. בסיבוב הלחימה הבא ירי על גוש דן כבר יהיה מובן מאליו, בדיוק כמו ירי על באר שבע, שהיה בלתי נתפס עד לפני שנתיים-שלוש.
נכון לאמש, צה"ל לא רצה יותר ממה שהדרג המדיני אישר לו ב"עמוד ענן" ולא דחף למהלך קרקעי. להפך. הבעיה היא שגם אם הולכים לשורשי סיבוב האלימות הזה, אזי הסיכומים הראשוניים אינם מעודדים מבחינת ישראל.
חמאס אמנם נגרר אחרי הג'יהאד האיסלאמי והארגונים הסלפיים ולא יזם את הפיגועים שהציתו את הלהבה הגדולה )פיצוץ מנהרת תופת וירי נ"ט לעבר ג'יפ של צה"ל לפני כשבועיים,) אבל היה לו עניין בסיסי לשנות את הסטטוס קוו ברצועה, במיוחד בכל הנוגע ל"רצועת ביטחון" בלתי פורמלית שישראל יצרה ממערב לגדר המקיפה את רצועת עזה, והרצון להקל ולו במעט את המצור שמטריד את הארגון מאוד.
במגעים עם המצרים
אם "עמוד ענן" אכן עמד להסתיים אמש, חמאס לא יתקשה בקרוב לשכנע את אנשיו ב"ניצחון." הוא עשוי לזכות בפופולריות גוברת גם ביהודה ושומרון, ולא רק בעזה, ומדובר במכה לא קלה לתנועת פת"ח, השולטת ברשות הפלסטינית.
ואם זה לא מספיק, לאירועי השבוע האחרון יכולות להיות משמעויות מרחיקות לכת גם מול זירות רחוקות יותר. המבצע אמנם היה עתיר הישגים טקטיים לצה"ל, אך הוא גם הדגיש את חולשת ישראל ואת המגבלות המוטלות על הפעלת כוחה בעידן שבו הקהילה הבינלאומית אינה מאפשרת חופש פעולה כמו בעבר.
על רקע זה, באיראן ובלבנון יכולים להגיע למסקנה כי עקרון ה"א-סימטריה" עובד מבחינתם. על פי העיקרון הזה, חיזבאללה, סוריה והארגונים בעזה פועלים לאזן את העליונות הישראלית המוחלטת באוויר ובטכנולוגיה באמצעות מסה אדירה של טילים ורקטות המכוונים אל העורף (וגם נשק נ"ט, במקרה של עימות קרקעי).
בראייתם, ישראל גייסה עשרות אלפי חיילי מילואים, אך חששה להטיל אותם למערכה. היא רכשה את מיטב הטכנולוגיה ושפכה תחמושת שעולה מיליארדים, הצטיידה בפלא הטכנולוגי "כיפת ברזל," ובכל זאת לא הצליחה למוטט את חמאס בתא שטח קטן המוכר לה היטב.
וזה עדיין לא נגמר: כל עוד לא תיפסק האש לחלוטין, העורף עדיין יכול לשלם מחיר כבד, וגם אלפי חיילים בשטחי כינוס עלולים להיות חשופים לירי. האוויר רווי אדי דלק. ההתלבטות של נתניהו וברק אם להורות על מהלך קרקעי, שעלול להסתיים בהסתבכות, או להסתפק בהפסקת אש עם הישגים מוגבלים, בלשון המעטה, עדיין לא הוכרעה סופית. במצב כזה כל התפתחות אקראית עדיין יכולה לשנות את התמונה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם