בחירה בחולירע
בין אם הפסקת האש החזירה את ההרתעה ובין אם לא, המשמעות שלה היא שמדינת ישראל השלימה בעצם עם שלטון החמאס בעזה
ההפצצות בעזה, ישראל פעלה בידיים קשורות צילום: רויטרס
מקובלת קביעתו של פון קלאוזביץ' כי "המלחמה אינה אלא המשך המדיניות בצורות אחרות." דהיינו, מלחמה אינה המטרה, אלא אמצעי. כלי להשגת יעד מדיני. האם הפסקת האש הנוכחית משיגה את מטרת המבצע, דהיינו, השבת השקט על כנו והחזרת ההרתעה? לגבי השקט, רק הזמן יגיד. אולם מה לגבי הרתעה?
התחושות ברחוב קשות, והרחוב לא טועה. החמאס חוגג ניצחון. החמאס הפציץ את תל אביב, הכניס מיליון וחצי איש למקלטים, עמד בהתקפות חיל האוויר. מכונת התעמולה מפיצה תמונות של פגיעות בבתי מגורים בישראל, סרטון מחליא בעברית קלוקלת "אנחנו אוהבים את המוות, אתם אוהבים את החיים" נוחת במיילים. החמאס מתגאה בכך שהוא ירה טילים על מרכזי אוכלוסין מתוך מרכזי אוכלוסין.
זהו מהותו של עימות א-סימטרי. ישראל פעלה בידיים קשורות. גם מבלי להתווכח על מהותה של המלחמה הא-סימטרית, לא המוסרית לא המשפטית, תועלתית - איש לא יחלוק שאם ישראל הייתה פועלת ומשיבה אש ללא הבחנה לעבר מקורות ירי באזורים מאוכלסים, היה החמאס מתקשה לעמוד בקצב ההלוויות, ויכולת שיגור הטילים הייתה פוחתת.
במציאות, החמאס לא ניצח, הוא חטף מכות קשות, לוחמיו המהוללים התחבאו במחילות. אם צה"ל היה מסיר את הכפפות, עזה הייתה משוטחת כמו דרזדן. לפני כשבוע טבחה סוריה במחנות פליטים פלסטינים, העולם הערבי האצילי לא צייץ. ישראל משחקת בכללים אחרים - עם בג"צ ועם "בצלם."
לא היה טעם להכניס כוחות קרקעיים תחת מגבלות מסרסות. אי אפשר להלחם ברצינות באויב חסר מעצורים מוסריים, כשאתה מספק לו חשמל. לא תנצח כשבתחנות הטלוויזיה שלך מפשיטים אותך ערום ועריה, וכשבאוניברסיטאות
שלך מזדהים עם האויב. אם אתה רוצה להביס את החלאות, תביא קרקפות. אם העורף שלך סובל, דאג שעורף האויב יסבול שבעתיים. שיתחנן להפסקת אש.
בסופו של יום, הטעם מר. צריך לומר. סנדק ההסכם הוא אובמה, הערבות היא מצרית, הכסף הוא קטארי וישראל השלימה בעצם עם שלטון החמאס בעזה. בין דבר לחולירע, בחרה ישראל בחולירע המוכר - בארגון עם אידיאולוגיה אסלאמית אנטישמית. הראש מקבל בקושי בקושי את ההסבר הרציונאלי, את המשחק הגלובלי, את מפת האינטרסים. אבל הבטן, הבטן עדיין כואבת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם