מכת המוות של רוני דניאל

הפרשן הצבאי של חדשות 2 מייצג את ישראל של פעם, זו שחשבה שעם כוח אפשר לשנות את המציאות. בניגוד אליו, הציבור הישראלי התבגר והתפכח מאז

יעל פז-מלמד | 22/11/2012 16:03 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
כל מלחמה, גם בקנה מידה של זו הנוכחית, מייצרת את הגיבורים שלה. בסבב הנוכחי מככבת "כיפת ברזל" בראש, ואי שם למטה, לקראת סוף הרשימה, ניצב הפרשן הצבאי של חדשות 2, רוני דניאל. ולא בכדי. האיש הנחרץ והזועם הזה הוא הרבה יותר מקוריוז. לא מפני שהוא לכאורה מייצג את עמדת אלו שבמשך ימים רבים מבעירים את מדורת השבט. ברור לכל שהוא לא. הרי לידו יושב תמיד אמנון אברמוביץ', שמביא עמדות הפוכות לזו של דניאל, כך שאין "סכנה" שהצופים יחשבו שערוץ 2 בעד כניסה מאסיבית לפעולה קרקעית. גם לא מפני שדבריו החד-משמעיים באמת משפיעים על מקבלי ההחלטות. עובדה שלא, לפחות נכון לאתמול בצהרים.
הרבה יותר מקוריוז. רוני דניאל
הרבה יותר מקוריוז. רוני דניאל  צילום: אלי דסה
רוני דניאל מייצג, במידה רבה, את ישראל של פעם. זו שלא הכירה במגבלות הכוח, שסברה שיש פתרון לכל בעיה בסכסוך הדמים שלנו עם הפלסטינים - והפתרון טמון בעליונות של צה"ל על האויב, ושאם רק יתנו לצה"ל לנצח, הוא יגיש לנו את המציאות המתוקנת על מגש של כסף.

אלמלא עסקנו במלחמות והרס ונפגעים, אפשר היה לומר שיש מידה לא מבוטלת של רומנטיות בגישה הרוני-דניאלית. במובן מסוים התפיסה הביטחונית שלו, כפי שבאה לידי ביטוי בחזרה האין סופית שלו על המנטרה שחייבים להנחית מכת מוות על החמאס, מעוררת געגועים לימים אחרים. ימים שבהם עוד האמנו כולנו שאנחנו, הטובים, ננצח בגדול את הרעים.
התפכחנו

ואכן, המספרים מדברים בעד עצמם. נתוני הרייטינג של חדשות 2 נושקים ל-30 אחוז כבר ימים רבים, אף שחדשות ערוץ 10 עושים עבודה מצוינת ויש להם עתונאים רציניים וחשובים ואין אינפורמציה שתצפו בה בערוץ 2 שלא מדווחת גם בערוץ 10. ובכל זאת, נתוני הרייטינג שלהם רחוקים מאלו של חדשות 2. רוני דניאל הוא אחת הסיבות לכך. גם אהוד יערי וכמובן שאמנון אברמוביץ'.

בניגוד לכל מה שניתן היה לצפות, הציבור מעדיף את שיער השיבה. לפתע התהפכו היוצרות והעדיפות עברה לעיתונאים הוותיקים, השועלים של הרבה קרבות קודמים, שצברו ותק וניסיון ו"הם יודעים בדיוק על מה הם מדברים". את השובבות ורוח הנעורים משאירים לאינטרנט ולרשתות החברתיות. כאשר מדובר על חדשות, אנחנו רוצים את העולם הישן. את הסדר הטוב שלפיו מי שרוצה להתעדכן במה שקורה באמת, צריך להקשיב לעתונאים. הם הסמכות.

ויש גם חזרה של העיתונות האותנטית. זו שהיא נטולת פוזות, לא מקפידה על מראה חיצוני מלוקק, לא מנסה לומר בהכרח את מה שהציבור רוצה לשמוע. כאן יתרונו הגדול של דניאל. יש לו תפיסת עולם, יש

לו עמדה ברורה - והוא דבק בה ואינו מרפה. גם אם נראה שהוא הביא את העמדה הזו "מהבית", ולכאורה אין לה קשר לניתוח נכון של המציאות במרחב הקודר והקשה שבו אנחנו חיים, הוא לא משתכנע שאולי הוא טועה. אפשר לכעוס על זה. אפשר להאשים אותו בחוסר יכולת לראות נכוחה את הדברים, אבל אי אפשר לטעון לרגע שהוא לא משוכנע במאה אחוז שהאחרים טועים ורק הוא צודק.

כולנו היינו כאלו פעם, לפני שנים רבות ומלחמות ומבצעים רבים. רובנו סברנו שאפשר לשנות באמצעות כוח את המציאות. חייבים להודות שהחיים היו אז הרבה יותר קלים. התבגרנו מאז. התפכחנו. היום אנחנו יודעים שהסיפור מורכב ומסובך, ואולי אפילו ללא פתרון - ודאי כל זמן שרבים מאד חושבים בדיוק כמו רוני דניאל. ובכל זאת, בסקרים אחרונים שנעשו תמך רק 30 אחוזים מהציבור בכניסה קרקעית לרצועת עזה. זהו מהפך תודעתי עצום, שהושג בעיקר אחרי "עופרת יצוקה", אבל לא רק. עדיין מוקדם לנבא מה ייצרב בתודעה הקולקטיבית אחרי "עמוד ענן". יכול להיות שתהיה זו ההכרה שכל מה שאפשר זה רק להשיג תקופה של שקט. לא יותר.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

יעל פז-מלמד

צילום: דעות

עיתונאית ועורכת במעריב. כותבת מאמרים פוליטיים וכן כתבות אישיות בנושאי פנאי ואוכל. עורכת את "בכיף", מוסף בענייני טיולים, תיירות, אוכל ופנאי

לכל הטורים של יעל פז-מלמד

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

קבלו עיתון מעריב למשך שבועיים מתנה

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים