שכחו להפריד
התבטאות של עיתונאי בשידור הציבורי שלפיה "ממשלת ישראל היא סרבנית שלום" היא מקוממת ושקרית. יש צורך בתגובה, לא בהשתקה
כל שטות, כל הבל, כל שקר מוצאים חסות תחת מטריית חופש הביטוי. כך שהסוגיה אצל שלושת המוזכרים, ואצל עוד רבים אחרים, איננה חופש הביטוי. הסוגיה שונה לחלוטין. כל השלושה שייכים לתקשורת הציבורית. הם פועלים בחסות חוק רשות השידור וחוק הרשות השנייה. אלא שהחוקים הללו הפכו למילים שכתובות על קרח. כמעט כל העיתונאים מחקו את הקווים של פעם, שהפרידו בין מידע ודיווח לבין הבעת עמדה. הרי כל עיתונאי, בסגנון הימים הללו, הוא פוליטיקאי בפוטנציה.
ובכל זאת יש הבדל בין השלושה. קינן חזר בו. דניאל הבהיר, שוב ושוב, שאין לו שום כוונה לפגיעה באזרחים. ניר, לעומת זאת, התעקש לחזור על העמדה שלו. זו עמדה פוליטית שמקובלת, פחות או יותר, על האגף שבין מרצ לבל"ד. ולמרות זאת, נדמה שאין צורך בהתרגשות יתרה. ובתנאי אחד: כל זמן שאין הטיה פוליטית מוגזמת, חוזרת ונשנית, הרי שאפשר לעכל גם את ההטיות הפוליטיות המובהקות של ניר, ובתנאי שיהיה באולפן מישהו, לא רק אורח, שיהיה מסוגל להעמיד את ניר במקומו.
לא תמיד זה קורה. המראיינים בארץ, כמו ברוב העולם החופשי, הם בעלי נטיות ליברליות, שמאלניות, אנטי-ממסדיות. זה קורה גם בתקשורת הציבורית. לכל עיתונאי ומגיש יש אג'נדה פוליטית משל עצמו. זה כל כך מושרש בתקשורת הציבורית, שאין שום סיכוי להחזיר את המצב לאחור. למעשה, גם אין צורך. כשמדובר בהבעת עמדה - זה בהחלט נסבל. וקרה עוד דבר. הימין בישראל הפך להרבה יותר מודע. הוא אינו שותק.
כאשר עיתון השמאל הקיצוני מנהל קמפיין נגד רוני דניאל, הרי שעמותות המזוהות עם הימין מתייצבות גם הן כדי לחשוף את ההטיות ההפוכות בתקשורת הציבורית. בניגוד לטעות רווחת, התפקיד של העמותות הללו איננו להשתיק מישהו. להפך. התפקיד שלהן הוא דווקא להרחיב את חופש הביטוי.
הבעיה
כבר קשה לתייג את הערוץ השני, שהפך למדורת השבט, כביטאון של מרצ. השנים עוברות. גם הכתבים שם, גם אם לא כולם, מתבגרים עם השנים. כך למשל חטף דני קושמרו, שוב ושוב, ביקורת על הנטיות הפטריוטיות שלו. זו ביקורת שמעידה על המבקרים, אבל היא מעידה גם על העובדה שמגיש מרכזי וחשוב איננו בובה של העיתון לאנשים שמאלנים. המבקרים הללו היו רוצים לשכפל את ערד ניר לכל תפקיד. בשם חופש הביטוי כמובן.
אין צורך להיכנס לאשליות. אנחנו עדיין רחוקים מאיזון. גם אם נחפש בנרות, לא נמצא מגיש תוכנית אקטואליה בפריים טיים שמזוהה עם הימין. אבל יש שינוי. יש קצת יותר איזון. כך שאין שום צורך לנקוט הליכים נגד התבטאויות מעצבנות. אפשר להסתפק בדיון הציבורי שכבר מתקיים, ושרק מסייע לחופש הביטוי. ההבלים מתוצרת ערד ניר ראויים להפרכה עניינית. בשום פנים ואופן אין צורך להשתיק אותו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם