חרטה או חארטה?
יכול להיות שאני ועוד רבים נאמין להתנצלותו של חנן גולדבלט אם יעבור מעיר לעיר, יספר בהתנדבות על מעשיו ויגיד כמה הוא מצטער
הרשו לי לרגע לחזור אחורה בזמן. לפני שלושים שנה חנן גולדבלט היה הבמאי שלי בלהקה הצבאית. הייתי יחד עם רמי וריטה, ולפעמים נתנו לי איזו שורה סולו כשלריטה כאב הגרון. הוא היה מצחיק וכריזמטי והיה כיף גדול בחזרות. כבר אז היו שמועות שחלק מהסולניות (לא ריטה) בילו איתו באופן פחות צבאי, לא משהו שאני יכול להוכיח בבית משפט וגם, בואו נזכור - משה דיין היה המנטור ואיציק מרדכי רק התחיל להסתובב בחזה מתוח.
"בית המשפט קבע כי מדובר בעבריין מין סדרתי". גולדבלט משתחרר צילום: יגאל לוי
במשך כמה שנים גם הייתי הפסנתרן שלו בחלטורות לילדים ומנהל מוזיקלי בתוכניות טלוויזיה. היה די ידוע שחנן מתחיל עם כל מה שזז, לא משהו מעבר לזה. אחרי שנים, כשהידרדרתי ממוזיקה לעיתונות, גם ראיינתי אותו לכתבת שער ענקית ב"מעריב", שהכותרת שלה הייתה "שקלתי להתאבד". האיש היה על סף פשיטת רגל, כמעט ללא עבודה ולימים, כך התברר, גרוע מזה. ואז התברר ה"גרוע מזה", הגיהינום שהעביר את הקורבנות שלו. לא נלאה אתכם שוב, בית המשפט קבע מזמן כי מדובר בעבריין מין סדרתי.
אני חושב שחלק גדול מהכעס שהיה לי כלפיו במשך השנים, מלבד על העבריינות עצמה, היה כעס על עצמי, שלא ראיתי מה שעולל. נכון, לא הייתי חבר קרוב כמו שייקה לוי ואושיק לוי, ולא חצי קרוב כמו חני נחמיאס, אבל מוציא אותי מהדעת שאפילו לא חשדתי.
יש לי תיאוריה מסוימת לגבי מה שאירע לחנן, איש שפעם היה מצחיק, חם ומלא קסם עד שהפך לגולדבלט האנס הסדרתי. כי הרי לא מדובר בפסיכופט מרושע או להפך, רשע משוגע. הקסם הרב שהיה באיש כנראה הביא לכך שמעט מאוד נשים לא עמדו בקסמו. יום אחד, כך השערתי הבלתי מלומדת, הקסם
נגמר ומה שפעם היה לחם חוקו נעלם ואיננו, והוא לא קיבל את הדין. רוב הגברים (כך אני מקווה) מפנים את מרצם לכיוונים אחרים כשזה קורה. חנן לא ויתר, וכידוע גם לא ויתר לקורבנותיו.
הבת שלי תפסה אותי השבוע לא מוכן, אבל היא לא הייתה היחידה. גם חנן הצליח להפתיע אותי. אני לא משוכנע כמו הקולות מכל עבר שהחרטה וההתנצלות היו ריקות מתוכן. אני יודע שעונשו לא היה מקוצר לולא הביע חרטה, אבל אני יודע שהוא לא היה מחויב לספר עליה לעיתונאים מיד בצאתו. עדיין, זה לא מספיק.
אחת מהקורבנות אמרה השבוע שהוא צריך לבוא לכל מתלוננת ולהתנצל באופן אישי, להרכין ראש, לבקש מחילה. אולי, אני לא בטוח שהן ממש רוצות אותו קרוב. יכול להיות שאני ועוד רבים נהיה משוכנעים בחרטה שאיננה "חארטה" אם גולדבלט הקשיש יעבור מעיר לעיר, בכל כפר ופלך, בכל בית ספר ופנימיית נוער ושם יספר בהתנדבות כמה נוראים היו מעשיו, איזו טעות גדולה עשה, כמה הוא מצטער. וכן, הגיע הזמן שבמדינה שבה נשיא, אלוף ובדרן אונסים בשעות הפנאי - העונש של 18 שנות מאסר יבוצע באמת ולא רק יופיע בספר החוקים בהמלצה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם