גוש חוסם
לבני מנסה להציג עצמה כאלטרנטיבה לנתניהו, אך מתעלמת מיחימוביץ' ולפיד, מעמיקה את הפיצול במרכז-שמאל ודווקא מחזקת את הימין
אפילו אירועי הלילה הקודם בגני התערוכה, כשהליכוד כמפלגת ימין פרגמטית נולדה מחדש כגרורה של האיחוד הלאומי, פעלו לטובתה של לבני והתכתבו באופן מושלם עם המציאות שעליה דיברה. ובכל זאת קשה היה להשתחרר מהתחושה שלא רוח חדשה ואותנטית נשבה ממסיבת העיתונאים, אלא תחושה של מהלך פוליטי שנתפר בחופזה והדיף ריח חריף של מאמץ לייצר את תחושת התנופה.
"תילחם על המנדטים של יחימוביץ' ולפיד". לבני מכריזה על 'התנועה' אלי דסה
מי שחש בדבריה של לבני את מגעה החמקמק של תחושת הדה-ז'ה-וו - צודק. אלה הם כמעט אותם טקסטים של לבני מלבני ארבע שנים. לבני, אז התקווה הגדולה של גוש השמאל-מרכז, הצליחה עם הסיסמה המדויקת "ציפי או ביבי" לייצר אווירה של שינוי אמיתי. היא נתפסה כאלטרנטיבה לבנימין נתניהו.
כעת לבני מנסה לשחזר את אותה הצלחה. היא מאמינה כנראה שאם תקבע עובדה ותציג את עצמה שוב כתשובה לנתניהו של גוש המרכז-שמאל, יחימוביץ' ולפיד ייאלצו לחבור אליה. המשמעות היא שבמקום להפנות את האש אל נתניהו, לבני, שבמילותיה "באה להילחם על ישראל", הולכת להילחם על המנדטים של שלי יחימוביץ' ויאיר לפיד.
באופן חסר תקדים כמעט ספגה אתמול לבני את ההתקפות החריפות ביותר מחבריה לגוש. מזהבה גלאון ועד יחימוביץ,' לפיד ומופז, הוטחו בלבני האשמות קשות על אופורטוניזם, על אג'נדה לא ברורה ועל ניצחונו של האגו על פני טובת המחנה. אז כשבמחנה הנגדי רבים על אותם המנדטים, פלא שנתניהו וליברמן אפילו לא טרחו להגיב על הקאמבק?
זכותה המלאה ואפילו חובתה של לבני להתמודד אם היא מאמינה שהיא האלטרנטיבה היחידה לנתניהו. העניין הוא שלבני אינה סיפקה אתמול תשובות ראויות לסדרה ארוכה של שאלות.
הציבור שאליו היא פוזלת זכאי לדעת אם היא באמת עשתה כל שביכולתה כדי להימנע מפיצול הגוש. מדוע לא הסכימה לחבור ליחימוביץ' אם מטרת העל היא הפלת נתניהו, ואולי גם לבני, חלילה, חוטאת בכניעה לאגו. ייתכן שללבני סקרים המראים שעם יואל חסון ורוברט טיבייב ברשימה היא תצליח להפוך שוב לתקווה הגדולה של המחנה, אחרת לא ברור איזה היגיון פוליטי מנחה אותה במהלך הזה.
לבני אינה הראשונה שעושה קאמבק פוליטי. בניגוד לאהוד ברק ובנימין נתניהו, לבני אינה מודה בטעויות העבר - כך מתרשמים מי ששוחחו עמה בימים האחרונים. האם יש איזה לקח שהיא לוקחת איתה מהשנים המבוזבזות באופוזיציה, זולת התובנה של לא להבליג על חתרנות מבית? כלל לא ברור. גם השאלה כיצד בכוונתה להביא לשינוי המאזן בין הגושים, כשהקרב המרכזי מתנהל בתוך הגוש שלה, לא זכתה למענה.
קשה להתעלם מכך שיש משהו מנותק באופן שבו חוזרת לבני לפוליטיקה ולאופן שבו היא מנתחת את יחסי הכוחות הפוליטיים העכשוויים בתוך גוש המרכז-שמאל. התחושה היא שלבני מנסה להילחם את המלחמה שהביאה לה הישג מרשים של 28 מנדטים ומתעלמת במפגיע מיחימוביץ' ולפיד, שבצדק עומדים על זכותם להוביל את המפלגות ששיקמו או הקימו בעמל רב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם