נבואת זעם
האג'נדה של בחירות 2013 הייתה צריכה להיות שיפור החינוך וצמצום הפערים החברתיים, אבל רשימת הליכוד לכנסת הבאה מעידה שסדר היום יישאר כשהיה
אלא שבניגוד לנביאים של ימי המקרא, שהיו שליחיו של אלוהים, לבן דוד יש נתונים מדעיים מוצקים להתבסס עליהם בנבואותיו הקשות. הוא מביא מספרים ועובדות שמאששים באופן מאיר עיניים את תחזיותיו המפחידות, וככל שהזמן עובר אנו עדים להתגשמותן מהר מכפי שציפינו.
דוח מצב המדינה האחרון של המכון קובע שהמגזר שנשחק יותר מכולם ב-15 השנים האחרונות הוא משפחות צעירות, משכילות, המתגוררות במרכז ושבהן שני בני הזוג עובדים. זוהי ההגדרה הממצה ביותר של מעמד הביניים. זוהי גם ההגדרה הממצה ביותר של עתידה של ישראל כמדינת עולם ראשון. ואכן, לפי הדוח אנחנו צועדים קדימה (או אחורה) אל עבר מדינות העולם השלישי כמעט בכל תחום, למעט הצבאי.
זו הייתה אמורה להיות האג'נדה של הבחירות הקרובות. בינואר 2013 היינו אמורים לראות כנסת שחבריה מחויבים לשנות את מצבם של הצעירים הישראלים שעובדים קשה, משלמים מסים, מקבלים צו 8 ועולים על מדים, מגדלים ילדים ושולחים אותם אל מערכת החינוך שאמורה להיות שווה משהו, גם אם לא קונים את רמתה ואיכותה בהרבה כסף. חברי הכנסת החדשים היו אמורים לדאוג שמיטב המוחות הצעירים לא יברחו מכאן ויעניקו את הידע והכישורים שלהם למדינות אחרות. ובעיקר, הם היו צריכים לטפל בכך שילדי החרדים, שבתוך 20 שנה יהפכו לרוב במערכת החינוך, ילמדו לימודי ליבה, ישתלבו בשוק התעסוקה ויגויסו בבוא זמנם לשירות צבאי.
זה לא עומד לקרות. גדעון סער ימשיך להיות שר החינוך, אם ירצה בכך, אף שהמערכת שעליה הוא מופקד נכשלה כישלון חרוץ, ואלמלא היה מעמד הביניים מוציא הרבה כסף כדי לתת לילדיו חינוך טוב, כבר היינו מזמן מחוץ ל-OECD, קרובים הרבה יותר למפגרות שבמדינות. גם אין לו, לגדעון סער, שום סיבה לשנות את הקו של משרד החינוך.
הפריימריז הוכיחו לו שאם הוא רוצה להגיע גם בפעם השלישית אל המקום הראשון, עליו לדאוג פחות למעמד הביניים שגר במרכז ולהתרכז בהכנסת תכנים ימניים (קוראים לזה לאומיים), ובהעדפת סיורים לימודיים בחברון ובמערת המכפלה. אם הוא ימשיך לתת בראש בתור די-ג'יי פעם בכמה זמן, גם חבריו מהמרכז-שמאל ימשיכו לראות בו מישהו משלהם.
גם בנושא הבריאות, למשל, אין הרבה בשורות. כך גם בנושא הפערים החברתיים. רשימת הליכוד לכנסת הבאה מספקת לנו הרבה מגנים ותומכים בהתנחלויות ובימין הקיצוני, ופחות, עד כמעט כלום,
אין לאיש ספק שצה"ל ו"כיפת ברזל" יכולים להתמודד עם האתגרים הביטחוניים, ואפילו די בקלות. אבל מה יהיה עם שאר העניינים? מי יתמודד איתם? מי ידאג שאנשים צעירים, מוכשרים, תורמים ומחויבים לא יחפשו להם ולמשפחותיהם ארצות מקלט מעבר לים, כפי שרבים מהם עושים היום? יכול להיות שחלק נכבד מנבחרי הפריימריז בליכוד אינם מכירים בכלל את האוכלוסייה הזו, ולכן אינם מבינים את גודל הבעיה. כדאי שהם יעזבו קצת את ההתנחלויות שבהן הם גרים ויגיעו לאזור המרכז כדי להבין בפני מה באמת ניצבת היום מדינת ישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם