בדרכם של הרפובליקנים
ראשי הליכוד המתונים חייבים להפנים את הלקח הרפובליקני מארה"ב ולשנות את דרך הרכבת הרשימה לכנסת. אחרת, גל החקיקות הימניות של חבריהם יביא לתבוסה בבחירות הבאות
נכון, יש הבדל בין שתי שיטות הבחירות, ובישראל, תנועת הליכוד תישאר (כנראה) מפלגת השלטון אחרי ה-22 בינואר, אך אפשר גם לצפות כי לימים כוחה ינזק עקב הכניעה לגורמים הקיצוניים שהשתלטו כמעט לגמרי על המפלגה ויקדמו דרכה אג'נדה שאינה מקובלת על חלקים נרחבים ממצביעיה המסורתיים של המפלגה.
הבוחר האמריקאי כבר העניש את המפלגה הרפובליקנית ב-6 בנובמבר. המפלגה אמנם העמידה את מיט רומני הליברל (יחסית) כמועמדה לנשיאות אולם אפילו הוא כשל במשימתו לנצח נשיא שעל פניו היה פגיע עקב המצב הכלכלי הקשה. כישלון זה היה תוצאה של מספר גורמים, אך שניים מהמרכזיים שבהם היו חוסר עקביות ביחס ל(כמעט) כל נושא מהותי וכן לבחירה של סגן ימני קיצוני בדמותו של פול ריאן.
כדי לזכות במועמדות בפריימריז היה חייב רומני להציג עמדות המקובלות על אנשי "מסיבת התה" ולכן שבר ימינה, ואז כשניסה לחתור למרכז כדי לזכות בתמיכת הציבור, הסתירות גרמו לו להגחיך עצמו לדעת. בנוסף, המפלגה נכשלה שוב בניסיונה לזכות ברוב בסנאט (למרות הציפייה שתעשה כן), בין היתר משום שבחרה מועמדים קיצוניים במיוחד (כדוגמת אלה במיזורי ואינדיאנה שהשמיעו דברים חריגים בנוגע לאונס ולגוף האישה) שגרמו לציבור הנשים להתגייס נגד המפלגה. עכשיו מנסים במפלגה להבין מה חייבים הרפובליקנים לשנות וכיצד למנוע הקצנה נוספת על מנת למנוע מפלה ב-2016.
אמנם, בישראל קשה להאמין שקיצוניות רשימת הליכוד תמנע מנתניהו להרכיב את הממשלה הבאה. היעדר אלטרנטיבה מנהיגותית והפיצול שרק גדל במחנה המרכז-שמאל יבטיחו לראש הממשלה כהונה נוספת.
אולם, קדנציה גדושה בחוקים אנטי-דמוקרטיים בהנהגתם של דני דנון, יריב לוין, מירי רגב, ציפי חוטובלי וחבר מרעיהם עשויה (או עלולה, תלוי בעיני המתבונן) להרחיק מהליכוד בוחרים מתונים שהדמוקרטיה חשובה להם. בוחרים אלה בוודאי מבכים היום את לכתם של ח"כים ראויים כמו דן מרידור, בני בגין ומיכאל איתן. למעשה, כעת משנבחר גם ראש תנועת "מנהיגות יהודית", משה פייגלין, למקום ריאלי ברשימה, הרי שהמרחק בין הליכוד בהנהגתו של נתניהו לבין "עוצמה לישראל" בראשות הח"כ מיכאל בן-ארי, הפך להיות קטן מאוד.
יתרה מזאת, הקיצוניות של אותם חברי כנסת לא תפחת אחרי הבחירות (הם צריכים להמשיך לחזר אחרי חברי המפלגה) וחלקם הצפוי לגדול בממשלה ובקבינט יפגע ביכולת של נתניהו לשלוט ולקבל החלטות שקולות בנושאים חשובים גם כשירצה בכך.
ברור שכמו מנהיגיה המתונים של המפלגה הרפובליקנית, גם נתניהו מבין את התהליך המצער הזה וניסיונותיו להכניס לרשימה את חבריו המתונים היוו הוכחה לכך. אולם, מה שברור עוד יותר הוא שהשפעתו של נתניהו בתוך הליכוד מוגבלת. כתוצאה מכך, גם אם הליכוד לא ייענש, אם לא יעשה חושבים כעת, הרי שעונשו בבחירות הבאות יהיה כבד הרבה יותר.
על ראשי המפלגה המתונים (נתניהו, גדעון סער, סילבן שלום) להפנים את הלקח הרפובליקני מארה"ב ולשנות את דרך בחירת הרשימה לכנסת כאן בישראל. בינתיים, אנחנו צפויים לגל חקיקות ימניות קיצוניות מסוכנות. זה לא טוב לדמוקרטיה ולא טוב למדינה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם