הצלה עצמית
מובילי ההתנתקות ואוסלו, שהביאו לבידודה של ישראל בעולם, מאשימים את הימין באחריות לצרה, אך עלינו להתרפא מאשליות השלום ולהבין שמשמעות ההתקפלות מול הדרישות הבינלאומיות הנוכחיות היא התאבדות לאומית
אולם השאלה היא מי אשם במצב הבינלאומי העדין ומי מנסה בכל כוח להחריף את המצוקה. כאן לא נעים לגלות שדווקא מי שהכניסו אותנו למלכודת הם אלו שמאשימים את המחנה השפוי באחריות לצרות. כדאי, ראשית לכל, שנבחין במגמה: אנחנו במצוקה דווקא מכיוון שהגשנו לעולם את ראשינו על מגש של איוולת עצמית.
אשמים במצבנו כיום. רבין, קלינטון וערפאת במעמד החתימה על הסכמי אוסלו ראובן קסטרו
מאז שנת '67 מבטיחים לנו שככל שנוותר יותר לערבים, מצבנו הבינלאומי ישתפר. הראשון שהחל בכך הוא מנחם בגין, מי שנתן למצרים את כל סיני ומיד ספג איומים וכתף בינלאומית קרה בטאבה ובשיחות האוטונומיה. אבל השיא היה ב-1993, עם פרוץ הסכמי אוסלו.
מאז ועד היום אנחנו נותנים ונותנים, מספקים מחוות ומתקפלים, כאשר כל ויתור משמש בסיס ללחץ בינלאומי חמור ואכזרי יותר. הפלסטינים מפרים כל אות בכל הסכם - מי שהתחזו לפרטנרים התבררו כבר מזמן כאויב שמאיים על הזכות ועצם הקיום של המדינה, ולמרות זאת חלק גדול מהעולם נרתם לטובתם.
אבל יותר מהתגובה החיצונית, מדהים להבחין בהבעות החמורות ובטונים המאשימים של האשמים המרכזיים: מובילי אוסלו וההתנתקות ועדת הפרשנים שאפשרו להם לבצע את האסון. מיוסי ביילין ועד ציפי לבני ואהוד אולמרט וכמובן רוב פרשני העיתונות והתקשורת, אנחנו נדונים כל יום ברותחין. דווקא מי שהשליך אותנו לביצת הסחי הוא שנוזף בנו - תראו כמה שאתם מלוכלכים.
האמת היא שמובילי אוסלו וההתנתקות היו צריכים לבקש מכולנו סליחה. אנשי הציבור שבהם היו חייבים לפנות את הבמה הציבורית, והעיתונאים - לעשות הסבה מקצועית. אבל במקום זאת דווקא הם מלבים את האש הבינלאומית. מפיהם כל הרמת גבה
של פקיד זוטר במשרד חוץ עלום הופכת לרעידת אדמה, ואנחנו, מי שהזהירו לאורך כל הדרך, אשמים.
השבוע ישבתי באולפן טלוויזיה עם יוסי שריד, ובהפסקת הפרסומות, אחרי שהאשמתי אותו ואת דומיו באחריות למצוקה שלנו, הייתה לו תשובה אחת: "בסוף יהיה פתרון כפוי מבחוץ, אתם מזמינים את זה". כאן יצא המרצע מהשק. האג'נדה המרכזית של האופוזיציה הישראלית מהשמאל עוברת היום דרך ניסיון לכפות על רוב הציבור בארץ הכתבה בינלאומית. מדובר במהלך אנטי-דמוקרטי, שלא לומר בוגדני.
השמאל שנכשל בניסוי החמור שערך בנו, שהתייאש מהקלפי, הוא שמלבה את האש הבינלאומית מתוך כוונה להכניע אותנו, הרוב השפוי, על ידי איומים ומעשים מבחוץ. אכן נכונה האמירה שצריך להציל אותנו מעצמנו כי מתברר שהאויבים החמורים ביותר, האחראים גם לרוח הרעה שמנשבת מחלק מבירות העולם, באים מתוכנו. ומעבר לכל, אסור לנו לוותר ולהיכנע.
משמעות ההתקפלות מול הדרישות הבינלאומיות הנוכחיות היא התאבדות לאומית, וממנה צריך להישמר במיוחד. אכן אנחנו זקוקים לריפוי. ריפוי מאשליות השלום, ריפוי של העולם מרמת הציפיות שהעמדנו בפניו, שהנה הנה נחסל את עצמנו במו ידינו. וכמו בכל שלב קריטי במחלה, החום עלול לעלות זמנית, אבל בסוף נצא מזה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם