מאבק האחיות ישפיע על כולנו
גם אם לא ניתן להתעלם מהעיתוי המחושב שבו בחרו לשבות, יש להכיר בכך שהאינטרס הציבורי הוא לשפר את תנאי האחיות
בחורף שעבר הכריזו האחיות על שביתה, שטופלה במהרה לנוכח העומסים הכבדים המוטלים על המערכת בתקופה זו של השנה. כעת, כוחן של האחיות גדול אף יותר. לכאורה הן היו אמורות לשבות במהלך ינואר, מועד סיומו של הסכם העבודה הנוכחי. אך נדמה שהסתדרות האחיות לא רצתה לפספס את רכבת הבחירות, ובחרה להכניע את המעסיקים בהקדם האפשרי.
קשה להאשים את האחיות שנאבקות על זכויותיהן. במציאות הנוכחית, ללא שביתה קשה להגיע לשינוי מהותי. העובדה שמשרד האוצר לרוב אינו מוכן להתגמש מחייבת את ארגוני העובדים לשבות. ישראל מצויה בתחתית הסולם של מדינות ה,OECD- עם 4.5 אחיות לאלף נפש, כאשר הממוצע הכללי עומד על 9.1 אחיות לאלף נפש. מאז שנת 2000 ועד 2010 ירד שיעור האחיות לאלף נפש ב6- אחוז. חדרי המיון ומחלקות האשפוז קורסים, ועימם גם האחיות.
בדומה למרבית המקצועות "הנשיים," מדורג הסיעוד
במקום נמוך בטבלת השכר. שיעור מסיימי בתי הספר לאחיות בישראל עומד כיום על 11.4 ל100- אלף נפש, בעוד שבמדינות הOECD- הממוצע הוא יותר מפי שלושה.
הפתרון למצב אינו יכול להיות תלוי ביוזמה פרטית של אחיות שמנסות לשקם על גבן את מקצוע הסיעוד. יש לשבת לשולחן הדיונים ולקבוע מתווה מוסכם, הלוקח בחשבון את המגבלות הקיימות. אין מנוס מהעלאת שכר האחיות ומהכרזה על המקצוע כ"מקצוע בעדיפות לאומית." במקביל יש לקבוע תקנים לכוחות מסייעים - טכנאיות דמים, עוזרות לאחיות וכדומה.
מן הצד שני, יש להבין כי תוספת שכר למסה גדולה כל כך של אנשי מקצוע מיתרגמת לסכומי עתק, ועלולה לשבור את מסגרת התקציב. לפיכך, יש להחיל את המהלך באופן הדרגתי, בצירוף צעדים משלימים, כגון עידוד ומשיכת גברים למקצוע וטיפול במחסור החמור במיטות האשפוז, שרק מחמיר את הבעיה.
תמונת המצב הנוכחית אינה נוגעת לאחיות לבדן. מדובר במאבק המשפיע על כולנו - על תנאי האשפוז שלנו, על מי שיסעד אותנו כשנגיע לשם ועל יכולת המערכת כולה לתפקד במצב של עומס קשה. הגיע הזמן שנשמור על האחיות, על מנת שהן יוכלו לשמור עלינו.
הכותבת היא מגשרת המתמחה בכלכלת בריאות
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם