לעמוד בפרץ
במצב הקשה של ישראל אי אפשר לקבל בסלחנות את ניסיונותיו של עמיר פרץ לפגוע במפלגת העבודה על ידי מאבקו העיקש במנהיגתה. כדאי שירתום את יכולותיו לקידום המחנה מבפנים
את מקומה של היריבות תפסה סוג של ברית, או לפחות התקרבות, שכולה מכוונת נגד יחימוביץ', ובעד חיזוק האינטרסים של שניהם בהרכבת רשימת העבודה החדשה. מדוע זה רע? מפני שעמיר פרץ התפנה לריב מתוקשר חדש. נגד יו"ר המפלגה שלו. האיש שהביא את שלי למפלגת העבודה הצליח כדרכו לייצר מאבק בינה לבינו, יחסיהם כמעט נותקו, ועמיר פרץ שוב עשה את מה שהוא טוב בו במיוחד: לעשות הכל כדי לקלקל למפלגתו, אלא אם כן הוא עומד בראשה.
"נקווה שיתרום את התכונות שלו כדי לעזור למחנה". פרץ צילום: ראובן קסטרו
נישא על גלי האהדה וההערכה הגדולה והמוצדקת על חלקו באישור וייצור "כיפת ברזל", הוא התייצב לפני המצלמות יומיים אחרי הפריימריז במפלגת העבודה והודיע שהיא חייבת להודיע כבר עכשיו שאין סיכוי שמפלגת העבודה תהיה שותפה לממשלת נתניהוליברמן. בום! הפצצה הוטלה! שוב לא עסקו העיתונאים והציבור בהישג האדיר של הרשימה החדשה, בפנים החדשות, ברעננות ובאידיאולוגיות שלה, אלא בריבים הישנים, העבשים והמעצבנים של עמיר פרץ נגד יחימוביץ'.
הנזק למפלגה ולמחנה לא קטן. התועלת לעמיר פרץ גדולה. הוא לא נשכח. הוא רב - משמע הוא קיים, והוא עוד יהיה קיים הרבה מאוד זמן, כי במאבקים נגד כולם הוא מבין היטב. זה חלק מהדי-אן-איי שלו. "הוא לא ייתן לה מאה דקות של חסד", צפו חזאי הבחירות, וכמובן צדקו. הוא ימרר את חייה, יחשוף את חולשותיה, יסביר לציבור שעדיין מתלבט אם לבחור בה, כלומר במפלגת העבודה, עד כמה לא כדאי לו.
אלא שהפעם זה לא כל כך ילך לו. אולי זה מה שמעצבן אותו יותר מכל. הפעם ניצבת מולו אישה חזקה, מנהיגה אמיתית, שגם מי שאינו מסכים עם דרכה ועם האסטרטגיה השיווקית שלה, אינו יכול שלא להתפעל. בעיקר מפני שיש לה דרך, והיא לא תוותר עליה בשביל שלום בית מלאכותי, שיתפוצץ לה בפנים מהר משחושבים. נכון לעכשיו, לפחות על פי הסקרים, היא מספקת את הסחורה. 20 המנדטים שהיא מביאה למפלגה שכולם הספידו כבר הם התקווה היחידה של מחנה השמאל-מרכז להוות איזשהו משקל נגד לגוש הימין העולה כפורח. ותקווה, לצערנו, זה כל מה שאנחנו, חברי המחנה הזה, יכולים כרגע לבקש.
והפעם זה גם לא צחוק או משחק. הפעם הסכנה מוחשית ומצמררת. בכל מערכת בחירות אומרים זאת, אבל במצב שבו נתונה ישראל בשבועות האחרונים, זו אינה דמגוגיה או הפחדת שווא. אנחנו בצרות
איומות. מדינת ישראל, בהנהגת נתניהו וליברמן, נמצאת על הקרשים מבחינה מדינית, מתנערת ממרבית הערכים שחלק נכבד בציבור מאמין בהם ושהפכו אותה למה שהיא.
אי אפשר במצב הקשה הזה לקבל בניד ראש סלחני את ניסיונותיו של פרץ לקלקל למי שאמור, אולי, לסייע בהשבת המדינה גם לאותו חלק שאינו סבור שצריך למוטט את אבו מאזן, שאסור לזוז לשום כיוון בתהליך המדיני, שמעניק יתרונות והטבות מפליגות לאוכלוסיות שאינן תורמות מאומה, כמו החרדים, ושמוציא מיליארדי שקלים על סלילת כבישים עוקפי-משהו בשטחים, במקום להוציא אותם על בניית וחיזוק ההתיישבות והתושבים בתחומי הקו הירוק.
עמיר פרץ הוא איש מוערך ואהוד. יש לו תומכים לא מעטים בציבור. נקווה ונצפה שירתום את כל התכונות הללו כדי לעזור למחנה שלו ולא כדי להרוס אותו מבפנים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם