פרץ הצטרף למפלגת הפתק הלבן
ההצטרפות של עמיר פרץ לציפי לבני מוכיחה שלמרות היעלמות קדימה, המורשת שלה חיה, קיימת - ומחזקת את המחנה ההולך ומתרחב של אנשים שמעדיפים להתרחק מהקרקס הפוליטי
לטקסט הזה, שמזכיר מאוד חלקים בנאומו הבלתי נגמר של עמיר פרץ היום, אחראי שמעון פרס. הוא אמר את הדברים בנובמבר 2005, אחרי שעזב את מפלגת העבודה לטובת קדימה בעקבות ההפסד בפריימריז לאחד, עמיר פרץ. גם אז, הסיבות האמיתיות לפרישה היו אישיות. פרס נעלב – מההפסד, מהמוצא של המנצח, מהתפקידים שלא הוצעו לו. גם אז, הנימוקים היו לאומיים: פרס הגיע למסקנה שאריאל שרון, הביטחוניסט הנצחי, הוא זה שיביא לשלום. זה נגמר בממשלת הדמים של קדימה, שהייתה אחראית לשתי מלחמות.
בדיוק בימים שבהם קדימה נופחת סופית את נשמתה, מבהיר המהלך של עמיר פרץ שהמורשת של המפלגה המפורקת שולטת כרגע בפוליטיקה הישראלית, לפחות מהמרכז שמאלה. לאור כוחו הבלתי פרופורציונלי של המרכז הפוליטי בתקשורת הישראלית - ובעיקר של האדריכל והתחבולן הראשי של המחנה הזה, חיים רמון – נשכחה העובדה ש"קדימה" הוקמה בחטא, בשל חוסר שביעות רצונו של אריאל שרון מהאופוזיציה הפנימית בליכוד להתנתקות. שרון התנתק כדי להתנתק, ונתן את האות למגמה שהפכה למבול: פוליטיקאי שמתוסכל מההתפתחויות במפלגתו מעדיף לא להתמודד, לא להיאבק וחלילה לא לסייע למנהיג – אלא פשוט מקים גוף פוליטי חדש.
ציפי לבני, שהייתה אך לפני מספר חודשים גוויה פוליטית, לאחר התבוסה ב"קדימה", עוזבת חרישית כדי להקים גוף שמחסל את אותה "קדימה"; עמרם מצנע, שהתמודד מול יחימוביץ' בבחירות הפנימיות בעבודה ותקף את עמיר פרץ באמירות שגבלו בגזענות, חובר לאותה לבני; ופרץ הסוציאליסט מצטרף למי שהפריטה כל דבר שזז כמנכ"לית רשות החברות, רק כי הוא נעלב מיחימוביץ'. כמו פרס, הוא חובר לשרת החוץ בממשלת המלחמה של קדימה כדי לקדם את השלום. כן, בטח.
2. החיבור בין לבני לפרץ הוא עדות נוספת לזיכרון הקצר של הפוליטיקה הישראלית ושל הבוחר הישראלי. ליתר דיוק, אלצהיימר מתקדם. פרץ ולבני מילאו תפקיד מפתח באחת המלחמות הכושלות בתולדות ישראל. היום ניסה שר הביטחון דאז להציג את מלחמת לבנון השנייה כהצלחה מסחררת, אבל מי שהיה שם זוכר את קבלת ההחלטות המבולבלת, את ההססנות, את הפקרת
לבני, שלא הצליחה להשפיע על מהלכי המלחמה, הייתה עד זה מכבר יו"ר אופוזיציה חיוורת ומי שהצליחה למסמס בכישרון רב הישג אלקטורלי מרשים למדי. עכשיו שניהם מנסים למכור עצמם כדבר המרענן ביותר בפוליטיקה הישראלית. למרבה הדכדוך, מאות אלפי ישראלים יקנו את ארוחת השאריות המחוממת הזאת.
3. לפחות ברמה הרטורית, פרץ תולה את עזיבתו בחוסר נכונותה של שלי יחימוביץ' לאמץ את דגל השלום. המתקפה נגד יחימוביץ' בחזית זאת מוכיחה עד כמה השיח במחוזות המרכז והשמאל הישראלים אנכרוניסטי ושקרי. בואו נניח לרגע שיחימוביץ' הייתה נושאת בגאון את הדגל המדיני לצד החברתי: האם מישהו חושב שכך הייתה משיגה 40 מנדטים במקום 20? ויתרה מכך, האם מישהו מאמין שכשתשתחל איכשהו לתפקיד ראש הממשלה תוכל לפתור באחת את הפיצול בין חמאס לפתח, את הסיכוי המוחשי שחמאס ישתלט גם על שטחי יהודה ושומרון ותפנה בלי בעיה מאות אלפי מתנחלים ואגב כך תמצא תרופת פלא להתמודדות עם המציאות הקשה באיראן, בסוריה ובמצרים? יחימוביץ' מגלה בגרות וזונחת את מפעלי השלום הפיקטיביים, שמניבים קוקטיילים, כיבודים, נסיעות לחו"ל – ואפס תוצאות, ומתמקדת באידיאולוגיה כלכלית שאולי תוכל באמת להשפיע עליה. וכן, ככל הנראה היא גם לא נחמדה במיוחד ומתקשה לתקשר עם חברי מפלגתה. רגע, זה לא מה שאמרו על ציפי לבני?
4. הסקרים שייצאו לדרך הערב, אחרי ההגשה הסופית של רשימות המפלגות, יתעלמו ממפלגה חשובה אחת, שקיבלה היום דחיפה משמעותית. מרכיבים אותה האנשים שזכו היום בסיבה נוספת להיגעל מהפוליטיקה הישראלית, ופשוט ידירו רגליהם מהקלפי ביום הבחירות. נכון, בצעד הזה הם יחזקו את החרדים, שמצביעים במאה אחוזים ומעלה, אבל נוכח מופעי צביעות כגון זה של פרץ יהיה קשה להתווכח עם החלטתם. לאסונה של הדמוקרטיה הישראלית, המפלגה השנייה בגודלה כרגע היא מפלגת הפתק הלבן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם