דרך הכוונות הטובות
זכות האדם על גופו היא מוחלטת, ולכן מי שדורש עזרה כדי להיגאל מייסוריו צריך לדעת שהמסייעים לו ייאלצו לעבור בחינה מחמירה
"ממיתי חסד עושים חסד בעיקר עם עצמם". אילוסטרציה צילום: ברקאי וולפסון
ויכוח סוער, עז רגש, ניטש בין המתנגדים לתומכים בהמתת חסד. וטוב שכך. דיון מהותי בנושא רגיש כל כך מאלץ את העוסקים בו לגייס שיקולים של חמלה ותקיפות. המסתייגים נתלים בעמדתו של הפילוסוף ישעיהו ליבוביץ', שטען שממיתי החסד עושים חסד בעיקר עם עצמם. לפי ליבוביץ, אם יימצאו נימוקים לכך שבתנאים מסוימים המתת בני אדם אינה פשע אלא מעשה חסד, פתאום יתברר שהעולם שורץ עוד אלפי יצורים אנושיים שבחיסולם יש משום עשיית חסד. כמו ליבוביץ' חוששים המתנגדים מסכנת "המדרון החלקלק", ואף רומזים לנאצים שביקשו להרוג מפגרים וחולים תוך הצדקות שונות.
מנגד, התומכים בהמתת חסד טוענים בצדק שקציני האס-אס כיוונו לאוכלוסייה שלא התאפשרה לה זכות התגובה וההסכמה. הם מגייסים לעזרתם את ההלכה, המבדילה בין עשיית מעשה אסור המקרב מותו של אדם, ובין הימנעות מותרת מאמצעים המעכבים את פטירת החולה. ואכן, רוב הפוסקים מתירים שלא לנקוט בפעולות שיאריכו את סבלו של אדם גוסס. יש המגדילים וקובעים שהארכת חיים במקרה כזה אסורה. רבנים רבים מתירים להתפלל למען מותו בהקדם של חולה סופני בתקווה שייגאל מייסוריו.
הדיון בהמתת חסד מתקיים אך ורק אם החולה דורש במפורש לסיים את חייו, ולכן גם בתי המשפט בישראל - שלא מתירים המתת חסד אקטיבית - אפשרו במקרים רבים המתה פסיבית, שמשמעה ויתור על טיפול מאריך חיים. כל אלו מבטאים דרך
מכובדת ונכונה לטפל בסוגיית המתת החסד. צודק הרופא האומלל בבואו לגאול את בתו מייסוריה האיומים, וצודק החוק הרואה בנטילת חיי אדם סוג של עבירה פלילית. צודקת ההלכה האוסרת רצח מתוך רחמים אבל מאפשרת הימנעות מדיאליזה או הפסקת מתן נוזלים מאריכי חיים. צודקת מערכת המשפט ב"חוק החולה הנוטה למות," המתיר שלא להאריך חיי חולה סופני באמצעים מלאכותיים אם הביע את רצונו בכך, אך עדיין לא הרחיק להפסקת חיים מכוונת באמצעות רופאים או בני משפחה.
זכות האדם על גופו, מכאוביו, כבודו ודמעתו היא מוחלטת. כל ניסיון לקבוע במקומו מתי ייפסקו חייו הבלתי נסבלים הוא מעשה יהיר הפוגע אנושות בנשמתו ובחירותו. יש המצליחים להפסיק חיי סבל נטולי תקווה באמצעות נסיעה לשוויץ, או בקפיצה מהגג. מי שאינו מסוגל להיגאל מייסוריו בכוחות עצמו צריך להביא בחשבון שעל אלו המתבקשים לסייע לו מוטל להתמודד עם מסכת מפרכת של בדיקות ותהיות. מסלול קצר וקל מדי עלול לאבד את משמעותו הנשגבת במקרים הנכונים הנדירים.
קרובי משפחה ורופאים אמיצים, המסייעים ליקירם או לחוליהם לעבור ממצב של תשישות, אי שליטה על סוגרים, זעקות כאב מחרידות או דממה קפואה של פלצות לעולם שכולו שלווה וגאולה, עושים מעשה אנושי והרואי. ודווקא משום כך עליהם לקבל בהשלמה וברצון חובה מוסרית, אנושית, חוקית ומשפטית לבחון את המניעים שלהם בעין מחמירה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם