העתיד העגום של לפיד

בקרב על המרכז הפוליטי מסתמן כי החבורה המנוסה של לבני הולכת להביס את המועמדים האלמונים יחסית של לפיד, שנתקע בלי אג'נדה

רוביק רוזנטל | 9/12/2012 8:59 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
הקורבן המרכזי של טלטולי מערכת הבחירות עד כה הוא יאיר לפיד. שלי יחימוביץ' הצליחה להחזיר למפלגת העבודה את המרכז-שמאל שברח לקדימה בבחירות הקודמות, ונראה שהיא ממצה את הפוטנציאל של העבודה כיום, אם כי לא מעבר לכך. הליכוד ביצר את המרכזימין, והזליגה ממנו למרכז הקלאסי נמוכה כרגע, למרות ההדחה של מרידור ובני בגין. הגזרה של המרכז, שהתרחבה בימי שרון עד כמעט 40 מנדטים, הצטמצמה ל-20 פחות או יותר. קדימה בגסיסה מתמשכת, ובמגרש הלא גדול הזה נותרו שני מתחרים: לבני ולפיד.
 
"נפגע מהצונאמי של לבני". לפיד ורשימת 'יש עתיד' רובי קסטרו
לבני עומדת להיות הפתעת הבחירות האלה. לפני כמה שבועות הימרו מעטים על כך שבכלל תחזור לזירה. מרגע שנכנסה אליה נגעה בה אלילת המזל, והכל הולך לכיוונה. נוח וגם נכון לכנות את רשימתה "מחנה פליטים", אבל אלקטורלית זה אינו פקטור משמעותי. הציבור אינו מתייחס אל מצנע ושטרית כפליטים, אלא כאנשים מנוסים הראויים להיות בחזית הפוליטית. באשר לפרץ, המהלך שעשה מביש, וירדוף אחריו עוד זמן רב.

מהלכי זיגזוג כאלה כבר חיסלו את מופז עוד לפני שראה את לבני חוזרת למגרש וגונבת לו סופית את המפלגה. ואולם, כל זה אינו מעיב על התחושה שלבני מביאה לבמה נכס שאי אפשר לזלזל בו: ניסיון, תחושה שמדובר בחבורה של מבוגרים אחראים שעדיין לא מיצו את יכולתם, אבל כבר עשו משהו בחייהם.

זה בדיוק מה שחסר ליאיר לפיד. עד כניסתה של לבני נראה היה שמפלגת "יש עתיד" תיקח את הנתח המרכזי מעשרים המנדטים של המרכז הטבעי. לבני פקדה את לפיד, כנראה, רק בסיוטי הלילה. היום, כשהסיוט הפך למציאות, נראה שיתרונותיו של לפיד הופכים להיות חסרונותיו. הציבור מבקש בדרך כלל רשימה מאוזנת של ותיקים-מנוסים וצעירים-רעננים.

הימין הדתי והעבודה מדגישים בבחירות אלה את היסוד החדשני, אבל לא ויתרו על ותיקים. "הליכודביתנו" לא התחדשה כמעט, והיא עדיין חיה על האשראי של מפלגת הימין המובילה. במרכז נוצר קיטוב: "התנועה
של המבוגרים האחראים" מול "העתיד של החדשים החצופים". באזור זה של המפה הפוליטית, שהתרגל לדמויות כמו שרון ואולמרט, החידוש בלבד אינו מספיק.

לפיד נפגע מן הצונאמי של לבני במגרש שלו כשמחסן התחמושת שלו כמעט ריק. הוא אינו מחובר לתנועת הצעירים המשמעותית ביותר של השנים האחרונות, תנועת המחאה; הוא נמנע, כמו שלי יחימוביץ', מנקיטת עמדה מדינית, אבל ההבדל ביניהם בעניין זה עצום. למפלגת העבודה יש אג'נדה מדינית ברורה וידועה, גם אם מבחינה טקטית יחימוביץ' בחרה שלא להבליט אותה.

במקרה של לפיד זה אינו מובן מאליו. לפיד עצמו, שהוא איש מוכשר ומורכב, אינו מצליח לייצר בהופעותיו אפקט חדשני ומלהיב, ונופל שוב ושוב למלכודת של קלישאות, שיחימוביץ' אינה נכשלת בה. מה נותר לו, פרט לאמירה המעורפלת ש"הדברים צריכים להשתנות"? גיוס החרדים והשוויון בנטל. בעולם אידיאלי זה היה מוציא אנשים לרחובות, אך בצבת האג'נדות הקיים זה שווה בקושי מנדט וחצי.

לפיד לא יירד מחמשת המנדטים שהסקרים הפחות מחמיאים נותנים לו. במגרש של גילאי העשרים והשלושים הוא אטרקטיבי יותר מהחבורה המנוסה אך העייפה משהו של לבני, כפי שנרמז גם בבחירות ב"בליך". אבל הוא היה חייב לאזן את רשימתו בדמויות מוכרות המזוהות עם מוטיב הניסיון, ולא להתאהב בתדמית החדשנית. היא לא מספיקה, וכרגע היא עובדת נגדו.
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

רוביק רוזנטל

צילום: .

מתמודד אובססיבי בזירה הלשונית. חובק 15 ספרים, מילון סלנג מקיף, כתב עת, פרס סוקולוב, חמישה בנים ומכונית

לכל הטורים של רוביק רוזנטל

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

קבלו עיתון מעריב למשך שבועיים מתנה

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים