יורים עלינו
אם מרצ לא תתעשת בשבועות הקרובים ותתייחס באופן רציני לחשש של הישראלים מעלייתו של חמאס, היא עלולה להיעלם מהמפה הפוליטית
בבחירות שהתקיימו כמה שבועות לאחר מכן הוא עוד העניק את קולו למרצ, אבל בבחירות הקרובות יצביע לציפי לבני או ליאיר לפיד. שי יעשה זאת אף שהוא אדם אינטליגנטי שמכיר היטב את המושג "מפלגות אווירה" ואינו שוגה באשליות באשר לעתידן של "התנועה" ו"יש עתיד". אלא שאין הוא מסוגל לשלשל לקלפי את הפתק של מרצ, שאינה מציעה פתרון ריאלי לירי עליו ועל ילדיו.
זהבה גלאון עם אבו מאזן. על מרצ לדבר בקול רם וברור על מדיניותה כלפי חמאס צילום: אי.פי.איי
אתמול קרא כאן נועם שיזף ("בשורת הבוחר, 11.12.12") למצביעי השמאל להימנע מהצבעה טקטית למפלגות מרכז שממילא לא יוכלו לעצור את בנימין נתניהו, ולתת את קולם למרצ או לחד"ש. אורי משגב תהה בבלוג שלו באתר "הארץ" כיצד ייתכן שמרצ מתנדנדת סביב שלושה או ארבעה מנדטים ואינה צומחת למרות הפעילות הפרלמנטרית הענפה של אנשיה. שניהם יוצאים משום מה מנקודת הנחה שהאלקטורט של מפלגות השמאל גבוה יותר מאשר התוצאה הסופית בקלפי.
אולם הצניחה המתמדת במספר הבוחרים במרצ מאז 1999 (10, 5, 5 ו-3 מנדטים במערכות הבחירות האחרונה), מעלה את החשד שהבעיה עמוקה יותר. מעיון במצע המפלגה, שאותו ניתן למצוא באתרה תחת הכותרת "מתווה מדיני חדש לישראל", עולה הסבר אפשרי לשאלת ההתרסקות של מרצ. התוכנית המדינית שלה רוויה אופטימיות: ישראל תסיר כל התנגדות להקמת מדינה פלסטינית ותהיה הראשונה להכיר בה; יישומו של ההסכם יהיה על בסיס גבולות 1967 עם חילופי שטחים; הבנייה בהתנחלויות תוקפא לאלתר; יחל עידן של שלום, ביטחון ושיתוף פעולה ממלכתי בין הצדדים.
מילה אחת נעדרת כמעט לחלוטין מהדף המרנין הזה: "חמאס". הוא מוזכר במצע המדיני של מרצ פעם אחת, בסוגריים: "ישראל תכיר באחדות הטריטוריה הפלסטינית ובהיותן של הגדה המערבית, רצועת
עזה ומזרח ירושלים חטיבה מדינתית אחת... (בהינתן הסכם פיוס בין פת"ח לחמאס),היא מדינת פלסטין".
כאן, בהתעלמות הכמעט המוחלטת מהארגון שחיסל עבור רובם המכריע של הישראלים את האמון בתהליך השלום, נופלת מרצ. גם אם מסכימים עם הטיעון שישראל החלישה לאורך השנים את הגורמים המתונים בקרב הפלסטינים וחיזקה את הקיצוניים, אי אפשר להתעלם מהסכנה שחמאס ישתלט על שטחי הרשות הפלסטינית שנייה לאחר שישראל תצא משם. גם ישראלים פציפיסטים כבר הבינו שהמציאות באזור לא מתיישרת תמיד עם שאיפותיהם; ושגם אם ישראל אחראית לחלק מההתפתחויות השליליות, השורה התחתונה זהה: יורים עלינו.
מאז פתיחת האינתיפאדה השנייה לא מצליחה מרצ לעכל את השינוי שחל בחברה הישראלית ולהפיג את החששות שמקננים גם בלבבות השמאלניים ביותר לגבי כוחם של חאלד משעל ואיסמעיל הניה. מרצ התנגדה למבצע "עמוד ענן", שפגע בחמאס, ומנגד תמכה באופן נלהב בעסקה לשחרור גלעד שליט, שהעניקה כוח עצום לארגון הרצחני על חשבון הרשות הפלסטינית.
כמפלגה שחורתת על דגלה פתרון מדיני, על מרצ לדבר באופן רם וברור על יחסה לחמאס. אם זהבה גלאון וחבריה לא יתעשתו, הם יתקשו לעבור את אחוז החסימה. למרות חסרונותיה, היום שבו תיעלם מרצ יהיה יום טראגי לדמוקרטיה בישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם