ביקורת אחיות
צוותי הרפואה השובתים צריכים לזכור שציבור החולים הוא שמכריע במאבקם, ולשפר את היחס למאושפזים. ב"אני ואפסי עוד" האוצר לא יטפל
שום סקטור שובת לא זכה לתמיכה כזאת. לא העובדים הסוציאליים והפרקליטים, ובוודאי שלא העובדים המאוגדים תחת ועדים חזקים כמו הנמלים והרכבת. יש לכך כמה סיבות. האחיות והרופאים המתמחים נתפסים בציבור כשניים מהסקטורים המנוצלים ביותר במשק. גם העובדות הסוציאליות נכללות בקבוצה הזו, אבל עבודתן מוכרת ונדרשת רק לחלק מסוים באוכלוסייה.
חשובה תמיכת הציבור. הפגנת האחיות בבית הדין לעבודה צילום: רובי קסטרו
כולם צריכים רופא ואחות. מי ששוכב בבתי החולים יודע שהוא תלוי באחיות, ומי שחרד מפני היום שיזדקק לשירותי הרפואה חושש מהמחסור במיטות, ברופאים ובאחיות, ומפחד שמערכת הבריאות תקרוס במשמרת שלו. בארץ קיימת רפואה פרטית משגשגת, אך הרפואה הציבורית עדיין משרתת רוב ניכר מהציבור, גם בקרב העשירונים העליונים.
תמיכת הציבור נובעת מההבנה שהצלחת השביתה תשפר את השירות שהוא עצמו יקבל. את מחיר השביתה, לכאן או לכאן, ישלם הציבור. ובכל זאת, האחיות לא שובתות רק בשביל הציבור, אלא גם בשביל עצמן, והתמיכה הציבורית הזו מכרעת למאבקן.
מבלי להיכנס למאבקי ה"לוקשים" בין האחיות ובין האוצר, או לשאלת העתוי, המחסור באחיות והמרמור בקרב הסגל הרפואי יהיו תירוץ נהדר למשהו שקורה במסדרונות בתי החולים כל הזמן, ולא מספיק מדובר. קריסת מערכת הבריאות הציבורית היא אולי הסיבה אבל ממש לא ההצדקה לסיפורים הקשים בדבר יחס מזלזל של הצוות הרפואי לחולים ולבני משפחותיהם.
תלונות וסיפורים יש על כולם, החל באחיות וכלה ברופאים בכירים ובמנהלים. נשמעים סיפורי זוועה מקוממים על התעלמות מוחלטת, על מתן תשובות חלקיות, על פירוט חסר או חלקי של
הדיאגנוזה והפרוגנוזה ואפילו על הפקרת החולה להחליט החלטות גורליות מבלי שיהיו לו כל הנתונים הרלוונטיים. התופעה התרחבה עד כדי כך שפוסט בדבר יחס איום שכתבה באתר המיועד לרופאים ד"ר טלי מרק, רופאת אףאוזן-גרון ותיקה, גרר עשרות תגובות של רופאים ואנשי צוות שסיפרו על יחס דומה. כלומר: לא רק בהדיוטות מזלזלים, גם עמיתים למקצוע דומים לפשוטי עם כשהם במצוקה.
אפשר לומר שזו תוצאה של עומס מוגזם שמוטל על אנשי הצוות, שזו תוצאה של מרמור על שכר לא מתגמל, אבל יחס כזה יכול להגיע גם ממי שיוצאים אחר הצהריים לפרקטיקה הפרטית ומרוויחים נהדר ממצוקתם של החולים. ב"אני ואפסי עוד" האוצר לא יטפל.
יש הרבה אפשרויות, משמעתיות וחינוכיות, לשפר את היחס הגרוע לחולים שמאפיין לעתים צוותים במחלקות שלמות. אבל לפני הסנקציות, ומבלי להזכיר את המובן מאליו שב“שבועת הרופא,“ והיותנו בני-אדם וכו,‘ ראוי שאנשי הצוות הרפואי הזוכים לתמיכה גורפת מהציבור במאבקיהם יזכרו את המובן מאליו. החיים הם גלגל. יום אחד החולה צריך אותם, ויום אחד הם צריכים את העמידות והסבלנות שלו כדי לעמוד איתן מול האוצר. גם זו תוצאה חשובה למאבקן של האחיות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם