תנו לילדים כדור: צריך להשקיע בספורט מקצועני
איך באמת מקדמים את הנוער ואת השתתפותו בספורט? בונים נבחרת בוגרים מקצוענים, כדי שיהיה לילדים לאן להגיע

משחק כדורמים. אין שום סיכוי להישגים אלן שיבר
תנו לילדים כדור, תגדירו להם חוקים והם לא יעזבו אותו. הרבה ילדים שהיו יכולים לרוץ אחרי כדור, להנחית או לזרוק אותו לשער, לשחות או לרוץ איתו, לא רק שיתקשו למצוא חוג קרוב לביתם, הם גם לא יתמקצעו בו ולא יתפרנסו ממנו, ונבחרות הכדורמים, הכדורעף, הכדוריד והראגבי שלנו לא יגיעו לטורנירים הגדולים. הם בטח לא יגיעו לאולימפיאדה, ועל כן הילדים לא יגיעו לחוג ולא יעשו ספורט, מכיוון שאין להם מודל לחיקוי. הם ירוצו ברחובות ובקניון או יתקבעו מול המחשב.
הולכים לאיבוד בצבא
"להשקיע בנוער", גם זה מושג לעוס עד כדי מובן מאליו, שבגללו אנחנו ממשיכים ליפול דור אחרי דור בכל הענפים. נערים גרים בבית ואוכלים על חשבון ההורים (לרוב), ויש להם זמן להתאמן. גם חיילים.
את הספורטאים אנחנו מאבדים אחרי היציאה מחממת ה"ספורטאי מצטיין" בצבא, כשהם צריכים להתפרנס ומתחשק להם לטייל בעולם, לבלות, לשכור דירה ולקנות רכב במקביל לשני אימונים ביום.
מה עושים? כמו בנבחרת כדורעף הנשים של אריה זלינגר, שהגיעה לאליפות
אירופה תוך ארבע שנות עבודה, שמים את הכסף בבוגרים. גם בכדוריד כבר התחילו לעבוד. להשקיע רק בנבחרות, כי בגלל המצב הפוליטי, כפי שראינו אחרי "עמוד ענן", המועדונים לא מצליחים לממש ארוח בישראל, או מסתכנים בפשיטת רגל במקרה והם "צריכים" להתקדם לשלבים הגבוהים באירופה.
האופק נמצא בנבחרת מקצוענית מפני שאליה ישאפו להגיע כל ילד וילדה כדי לקבל מלגת לימוד ושכר ראוי. שתדע כל אם בישראל לא רק על הריטאלין אלא גם על הכדור האחר.