יורים בשלום
כדי להבין את הניצחון הצפוי של הימין, כדאי להביט בשמאל שבמקום להיאבק למען הסדר, מספק הצדקות ל"התנגדות" הפלסטינית. תגובה לנועם שיזף
בדבר אחד שיזף צודק. כתבתי לא מעט על פעילותם המגונה של גופים שמתיימרים לעסוק בזכויות אדם. חשפתי שקרים שפורסמו בשם הגופים הללו. כתבתי על האג'נדה הפוליטית של פעילים מרכזיים בגופים הללו, ששוללים את זכות קיומה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. חשפנו את התרומה של גופים מהמחנה הזה לקמפיין הדמוניזציה. הדברים היו מתועדים וממוסמכים. אף פעם, יורשה לי להודות, לא זכיתי לתשובות.
שיזף הולך צעד קדימה. הוא יוצר קשר בין טענות ענייניות, שהוא אינו מסוגל להתמודד איתן, לבין תופעות של אלימות חיילים שראויות לגינוי. כך שכדאי להבחין בשפל החדש שאליו מגיע שיזף. כאשר העליתי טענות נגד הגופים הללו, לא כתבתי אף פעם ש"כל עוד ימשיכו הגופים הללו להפיץ שקרים, תהיה אלימות נגד פעילי הגופים הללו". שיזף , לעומת זאת, כותב ש"כל עוד יימשך הכיבוש, תימשך ההתנגדות". צריך רק להבהיר ש"התנגדות" היא "מוקאוומה", שם הקוד לטרור. לי היה נדמה שביקורת על "ארגוני זכויות" היא לגיטימית. גם ביקורת על "הכיבוש" היא לגיטימית. אבל שיזף אינו מסתפק בביקורת. הוא מספק הצדקות ל"מוקאוומה".
כאשר חוזרים על שקר מיליון ואחת פעמים, "ההתנגדות מוצדקת משום שהיא נגד הכיבוש", הוא לא הופך לאמת. כך שאין מנוס אלא מחזרה לעובדות. פעילי "ההתנגדות" אינם פעילי שלום. הם אינם חפצים בסיום הכיבוש. הם מעוניינים בחיסול ישראל. היו להם הזדמנויות, בעבר הרחוק והקרוב, להקים לעצמם מדינה. הם דחו כל הצעה. משום שאין להם שום עניין בסיום הכיבוש. שלום ופיוס הם עניין ראוי. צריך להיאבק למענם. אבל שיזף וחבריו עושים את ההפך הגמור. הם משמשים כספקי התירוצים של הסרבנות הפלסטינית. הדמוניזציה שהם שותפים לה היא מכשול לשלום. השקרים שהם מפיצים ברחבי העולם הם מכשול לשלום. התמיכה של רבים מתוכם ב"זכות השיבה" היא תמיכה בהנצחת הסכסוך והאלימות.
ואם לא היה ברור לנו טיבו של אותו עיוורון, הרי ששיזף מציע לנו את נוסחת הפלאים שלו: סיפוח השטחים והענקת אזרחות לפלסטינים או פינוי מיידי, עם הסכם או בלעדיו. שיזף ימצא שותפים נאמנים לרעיונות שלו בימין הישראלי. משה ארנס, רובי ריבלין, ציפי חוטובלי ועוד רבים מובילים אותנו גם הם ל"מדינה אחת", תוך מתן כדורי הרגעה בכל מה שקשור להיבט
אבל נניח לכיוון הזה, שמחבר בין שמאל קיצוני לימין קיצוני. שיזף מציג גם את אופציית הפינוי, "עם הסכם או בלעדיו". ובכן , ברק ניסה, קלינטון ניסה, אולמרט ניסה. הם זכו לסירוב מוחלט. הפלסטינים לא רצו 91 אחוז וגם לא 95 אחוז. הם רצו זכות שיבה. כלומר, זה לא הכיבוש. זה הפליטים. ואז ניסתה ישראל גם את הפינוי ללא הסכם. ומה קיבלנו? רקטות וחמאס. איך בדיוק יבטיחו לנו השיזפים שזה לא יקרה גם לאחר פינוי חד צדדי של יהודה ושומרון? איך בדיוק יניחו תומכי חמאס בג'נין את חרבותיהם ויהפכו אותן למזמרות?
בשנות ה-70, ה-80 וה-90 היה מחנה שלום. הייתי חלק ממנו בשלבים מסוימים. דעותיי לא השתנו. המחנה השתנה. הוא הפך, ברובו הגדול, למחנה "זכויות אדם". המחנה הזה אינו עוסק בקידום הסדר. הוא עוסק בקידום עלילות נגד ישראל ובכל מיצג של סרבנות פלסטינית. לשיזפים היה יכול להיות תפקיד מרכזי בקידום הסיכוי להסדר. אבל במקום להיאבק בסרבני השלום, הם נאבקים נגד ישראל. אם חפצה נפשנו לדעת מדוע יזכה הימין בבחירות, אין צורך להתאמץ. צריך להביט בשמאל. אין צורך ביותר מזה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם