תרגיל בפוליטיקה גרעינית
השערה סבירה היא שהאיראנים משנים את שיטת ייצור פצצת הגרעין שלהם, כדי להאיץ את השגתה. הדיון הדיפלומטי הוא מסך עשן
עילם טען שהבהלה התקשורתית סביב הצנטריפוגות והאורניום באיראן מביאה לחיזוק יכולתה של הרפובליקה האסלאמית לפתח פצצה גרעינית. מדוע? לדבריו, הדיבורים שנשמעים תדיר על כך שלאיראן יש עוד כך וכך צנטריפוגות, ועוד כך וכך אורניום, מסיטים את הדיון מהמסלול העיקרי שבאמצעותו איראן מתכוונת לרכוש לעצמה נשק: מסלול הפלוטוניום.
"מרווח הפעולה של האיראנים". הכור הגרעיני בבושהר צילום: איי-פי
עילם, שבקיא ברזי הפיזיקה והדיפלומטיה הגרעינית, אמר מפורשות שמסלול האורניום לא יוביל את איראן לנשק. הוא ציין שהענקת פרס נובל לסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) ולאלברדעי, היו"ר דאז, היה אסון - שכן הדבר מסתיר את התעלמותו המכוונת של יו"ר הסוכנות ממסלול הפלוטוניום באמצעות הסטת תשומת הלב למסלול האורניום.
מה ההבדל בין מסלול הפלוטוניום והאורניום? מבין החומרים הבקיעים יש משמעות כפולה, צבאית ותעשייתית, רק לאורניום 235 ולפלוטוניום 239. האורניום מצוי בטבע. פלוטוניום 239 אינו מצוי בטבע, והוא יסוד מלאכותי הנוצר בכורים גרעיניים. אורניום 235 יכול לשמש מקור לאנרגיה רק לאחר תהליך העשרה: המינימום לצרכים צבאיים הוא 70 אחוז, ולצרכים תעשייתיים כ-3 אחוזים.
מאז שלביה הראשונים של התעשייה הגרעינית קיימת תחרות בין יצרני האורניום המועשר ובין יצרני הפלוטוניום. תכונותיו של האורניום עושות אותו יעיל לשימושים תעשייתיים יותר מהפלוטוניום: הניצול של האורניום בהפקת חשמל גדולה יותר, והיכולת לרסן את האנרגיה המשתחררת רבה. הפלוטוניום הוא החומר הרעיל ביותר בטבע, וקשיי
הבטיחות הכרוכים בטפול בו רבים עד מאוד. יתרונו של הפלוטוניום שהוא קל יחסית להפקה לעומת העשרת האורניום. כאשר נאמר "קל יחסית", הכוונה לידע הטכנולוגי ולמשאבים הכלכליים הדרושים.
מזה שנים ידוע שלאיראן יש כור פלוטוגני, אולם סבא"א לא ביקרה בו מאז אוגוסט 2011. אחת הסיבות לכך היא שהמסלול הפלוטוגני נחשב תמיד יקר ומסובך מדי עבור האיראנים. גם בארץ נוטים המלומדים להמעיט במסלול זה. במאמר "מבושהר לפצצה" בתחילת החודש ב"וול סטריט ג'ורנל" ניתנה הערכה מדאיגה שלפיה באוקטובר הוצאו מוטות דלק גרעיני מהכור המפוקח בבושהר לא בגלל תקלה טכנית אלא במסגרת "ניסוי כלים" איראני להפקת הפלוטוניום ממוטות הדלק שנלקחו מבושהר.
סבא"א מקיימת ביקור בבושהר פעם בשלושה חודשים, מה שנותן לאיראנים מרווח זמן לפעולה כזו. המומחים שהעיתון גייס אף ציינו שהפקת הפולטוניום יכולה להיעשות במהירות ובמקום קטן. אם הדבר נכון, הלחץ הדיפלומטי בדבר סגירת המתקן בפורדו אולי חיוני, אולם משמש גם מסך עשן מפני מסלול הפלוטוניום. הבעיה היא שאם אנחנו יודעים את זה, גם מקבלי ההחלטות יודעים - ושתיקתם מדאיגה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם