פיקוח יתר
התערבותה של הרגולציה בשידורים בערוצי הטלוויזיה פוגעת במקצועיות של התוכניות, מבריחה את הצופים ומאיימת על התקשורת החופשית
לסיפור קוראים רגולציית התקשורת בישראל או יותר נכון למה צריך לקחת אותה ולהשליך לפח הזבל של ההיסטוריה. כן, צריך מבוגר אחראי מטעם המדינה שיפקח על שידורי הטלוויזיה, אבל הוא צריך לפקח רק על דבר אחד: שלא יהיו בה שידורי פורנו ואלימות בשעות שבהן ילדים ערים. זהו. כל השאר הוא פאזל של טמטום, ביורוקרטיה וסיאוב שקשה לתאר.
"לתת לטלוויזיה לעבוד כמו עיתון". דירקטוריון מעריב צילום: אבשלום ששוני
מה שמצער הוא שרוב האנשים שקוראים את הטור הזה בכלל לא מבינים על מה אני מדבר. רוב אזרחי ישראל בטוחים שהמשבר האחרון של ערוץ עשר נובע מכספים שהוא לא רוצה לשלם ושהעם יצטרך לשלם במקומו. אין לזה קשר למציאות. ערוץ עשר לא קיבל הנחה של שקל, משלם את כל חובותיו וכולם יכולים להירגע. מה שאזרחי ישראל לא יודעים זה שאנשים מטעם המדינה, להלן הרגולציה, מאשרים כל תוכנית שהערוצים המסחריים מתכוונים לשדר, מאפשרים להם לשדר כמות פרסומות כפי שהיא, הרגולציה קובעת, ומכריחים את הערוצים להפיק איקס תוכניות דוקו או דרמה בשנה.
אתם יודעים איפה אין רגולציה? מכירים יוטיוב? מכירים את הטלוויזיה שהולכת וגדלה באתר YNET? מכירים את הטלוויזיה של גלובס או של וואלה? שם אין גרם של רגולציה ולא תאמינו, צופים בזה מאות אלפי אנשים, מיליונים ביוטיוב ונשארים בחיים.
לפני שמונה שנים בערך הגשתי סדרת תוכניות זכורות לטוב בשם "בולדוג". לעתים, ב- 30 דקות, גמרנו לספר את כל התחקיר, לשנות מציאות ולהפוך סדרי עולם. בגלל אלוהי הרגולציה היינו חייבים לשדר 48 דקות כי כך הם קבעו, אחרת לא "הכירו" בזה כפרק דוקו. אז מתחנו את הפרק עד כדי שעמום
נוראי כדי ש"יכירו" בזה. וככה זה עובד. מספר הדקות, כמות הפרקים, זמן שידורם - את כל זה לא קובעים אנשים מוכשרים שהתמנו להיות מנהלי תוכניות וערוצים אלא פקידונים שאין להם שום קשר למדיה. ואז גם באים הפוליטיקאים ומאשרים את מה שהפקידונים קובעים, וכך מתנהלת התקשורת החופשית והפלורליסטית.
בטח תגידו: אם לא יכריחו את הערוצים להפיק דרמה ודוקו, הם לא יפיקו וישדרו כל היום ריאליטי ושעשועונים. אני לא בטוח. אם יהיה ריאליטי טוב ומושקע - לעתים זה עולה כמו דרמה - אתם תבואו. כששידרו את סדרת המופת "מרחק נגיעה" או את "אלנבי", באתם בהמוניכם לראות כי הייתה דרמה טובה בעברית וזה הדליק אתכם.
לא צריך שהרגולציה תכריח, צריך צופים שירצו - ואת זה יש. אם יפוצצו אתכם בפרסומות, הרי ממילא תנטשו. לא צריך רגולציה שתשמור עליכם מפני העניין הזה. שר התקשורת הבא, וחבל שזה לא כחלון, חייב לעשות רפורמה אמיתית בשוק הזה; לא תיקונים, לא הקלות ולא טובות. פשוט לתת לטלוויזיה המסחרית לעבוד כמו עיתון, כמו אתר ברשת, כמו שמקצוענים צריכים לעבוד. יהיה טוב - יראו, לא טוב - לא יראו. זהו. אתם הצופים, אתם הרגולציה היחידה שצריך.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם