50 גוונים של ורוד
אני שמה נפשי בכפי, ומלבישה את הבת שלי תכלת
לא התייחסתי. הרי חייבים לסמן איכשהו שהיא בת (חייבים(? אז מה אכפת לי, שיהיה בוורוד. זה לא שיש לי משהו עקרוני נגד הצבע, חלק מחבריי הטובים ביותר הם ורודים. אלא שהשימוש בצבע כתגית זיהוי מעצבן אותי, המוכר בחנות הצעצועים שמבקש לדעת אם הפאזל שרכשתי מיועד לבן או לבת כדי שיוכל לדעת באיזה נייר עטיפה לבחור.
ומה אגיד לו, שזה לבת, והנייר הוורוד דווקא די יפה בעיניי, אבל אני מעדיפה שיעטוף בכחול כדי שלא לקבע סטריאוטיפים של מגדר? בחרתי בפתרון הפשוט ונתתי לה לבחור לבד. היא בחרה את הוורוד עם הלבבות. נו, הבעיה נפתרה. היא בת והיא אוהבת ורוד, כי זה בטבע שלה. גם נסיכות, פיות, הלו קיטי וחנויות צעצועים עמוסות מוצרי צריכה הם בטבע שלה. ללא ספק.
ב. ניסוי שכמעט שלא צריך היה לעשות כדי לחזות את תוצאותיו, ובכל זאת: הלבישו תינוקות בבגדי המין השני וביקשו ממבוגרים שאינם הוריהם לשחק איתם. האנשים שחשבו שהם משחקים עם תינוקות בנים אפשרו להם להתרחק יותר, ליפול יותר, לבכות פחות.
ב. הם הציעו להם לשחק במכוניות, ברכבות ובמשחקי הרכבה. מי שחשב שהוא משחק עם בנות, לעומת זאת, נטה להחזיק את התינוקת יותר על הידיים, ללטף, לשמור מנפילה, ותוך כדי כך גם למנוע התנסות ותנועה חופשית במרחב. הם כמובן גם נתנו לבנות-לכאורה בובות וצעצועים רכים למשחק. הם גם דיברו איתן יותר.
בשלב הבא החזירו את התינוקות להוריהם - מבלי להחליף את בגדיהם בחזרה למגדר ה“נכון.“ ההורים עצמם, שידעו היטב באיזה צד של הגדר שייך התינוק, נפלו גם הם בפח הכסות והמשיכו להתייחס לילד על פי הוראת צבע וצורת הבגדים במקום המגדר הידוע.
ג. "לא ילבש“ הוא כינוי החיבה של האיסור מדאורייתא להתלבש בבגדי המין האחר. האיסור, כדרכם של איסורים, התרחב וכולל כיום גם מריטת גבות לגברים, הוצאת שחורים וצביעת צדעיים מאפירים. המחמירים יימנעו גם מלהביט במראה, שהרי ידוע לכל כי זהו מנהג נשים.
לנשים אסור ללבוש מכנסיים, גם אם הם צנועים, ובמיוחד מתייחס האיסור לנשיאת כלי נשק או כלי עבודה - חפצים גבריים במובהק לפי התורה וגם לפי כל מי שאשאל היום ברחוב. העונש למי שחוצה את גבולות הלבוש הוא מלקות.
גבולות צריך לשים במקומות לא ברורים. אם "גבר“ ו“אישה“ היו מצבים שונים מספיק במהותם, מובהקים וטבעיים, לא היה צריך להמציא תלבושות לכל סוג ולאכוף את לבישתן בכזאת חומרה. גם המילה "מגדר“ מרמזת על המלאכותיות של ההפרדה. מגלה לנו שההבדלים נובעים מההגדרות החיצוניות. מהפעולות שאנחנו עושים כדי להתבדל. להתמגדר.
ד. באפגניסטן, במשפחות חסרות מזל שלא נולדו להן בנים, נהוג לבחור את אחת הבנות ולגדל אותה כבן. מקצצים את שיערה, מלבישים אותה בבגדי בנים ושולחים אותה לעבוד וללמוד. הבנות המחופשות מצילות את כבוד המשפחה ומסייעות בפרנסה ובמטלות הדורשות יציאה מהבית - עניין בעייתי לבנות הסובלות מהטרדות ברחוב.
הן, בתמורה, נהנות מהשכלה, מכבוד ומחופש המגיעים באופן אוטומטי עם לבוש גברי. הנערות הללו נאלצות לוותר על כל אלה כשהן מגיעות לגיל 18 וחוזרות הביתה, ללבוש, למגדר ולתפקיד שהביולוגיה הועידה להן.
ה. הרשת גועשת סביב תמונה של ילד בן חמש, שנעלי סירה ורודות בהדפס זברה לרגליו. מהחיוך על פניו ניכר שהוא מבסוט. הטוקבקים פחות. לפני שנה געשו כולם בגלל משפחה קנדית שהחליטה לא לחשוף את מין בנם/בתם כדי לאפשר לו/לה לבחור בעצמו/בעצמה מי ומה ירצה/תרצה להיות.
מהסרבול של המשפט האחרון אפשר ללמוד עוד סיבה שבגללה טרם שמענו על משפחה ישראלית שיצאה להרפתקה דומה. בעברית אין מקום לערפול מהסוג שהאנגלית מאפשרת.
עוד ילדה
כאילו מדובר במעשה פלילי או לא מוסרי, ולא בסתם ילדה שהחליטה להתלבש אחרת מהדרך שהעולם קבע. לא מצאתי תגובה אחת חיובית, מעודדת, או אפילו סובלנית לרעיון. ובמקום שכולם מסכימים, ועוד באגרסיביות כזאת, אני חייבת לחשוד שהם טועים.
ו. כחול ותכלת הם צבעים נפרדים בשפה העברית. באנגלית הם סתם כחול כהה ובהיר. כחול-ירקרק היה גוון ביניים כלשהו לפני שהוא הוכתר כטורקיז, ואפילו כתום התחיל את דרכו בתור גוון כהה של צהוב.
מה שאני מנסה לומר בזה הוא שהרבה מהעניין הוא בסך הכל הגדרות. ברגע שהחלטנו לתת שם לגוון, אנחנו הופכים אותו לצבע. לוקחים מצב ביניים ועושים אותו מוחלט. מג‘נטה ופוקסיה שניהם גוונים של ורוד, וגם אם הם דומים עד כדי בלבול - יש מי שהחליט להבחין ביניהם מספיק כדי לקרוא להם בשם.
לא נוח לנו עם המחשבה שהגוון "בן“ והגוון "בת“ דומים זה לזה. מהרגע שהם מגיחים לעולם, עירומים ופתוחים לפרשנות, אנחנו מתחילים לסמן ולהלביש אותם בתכונות שיבדילו אותם זה מזו. למה? לא יודעת. אולי כי קשה להגדיר זהות בתחום של בערך.
זהות, מעצם הגדרתה, צריכה להיות ברורה, כלפי פנים וכלפי חוץ. וזה מה שהתחפושת המגדרית הזאת עושה, היא מחזקת את מה שהחלטנו שאנחנו צריכים להיות. חשוב בעיניי לזכור שזה כל מה שזה בסופו של דבר, תחפושת. גם בגדי אישה לאישה הם תחפושת. גם בגדי גבר לגבר. תחפושת שמיועדת להסתיר את העובדה שמתחת לכל זה, בסופו של דבר, כולנו דומים, לפחות כמו שני גוונים של ורוד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם