חיים שלי
ליאור דיין תמיד הצביע מרצ, אבל עכשיו הוא מחפש רופא לעם שבור. אז הוא נסע לירושלים לפגוש את חבר הכנסת אמסלם, להדליק איתו נרות חנוכה ולהבין איך רב חרדי תומך בגיוס בחורי ישיבה ולא ממש מתנגד לאוטובוסים בשבת בתל אביב
הכי קל להצביע למרצ. גדלתי בבית תומך מרצ ועד היום אני זוכר את הרגע המאושר שבו החלו שידורי הטלוויזיה ביום שבת בערוץ הראשון ובבית נאמר לי שזה בזכות שולמית אלוני. אני זוכר את הטון הגאה שבו סופר לי על ההישג, כאילו לרגע תוצאת המשחק שונתה, והנה פתאום החילוניות מובילה בקרב על החקיקה בכנסת, שמאז ומתמיד הייתה נתונה ללחצים וכיפופים בלתי פוסקים של האגף החרדי רב ההשפעה.
אני חושב שבתור חילונים שהרגישו שהם מפסידים באופן קבוע בקרב על הזכות להיות חילונים במדינתם, מרצ הייתה המפלגה היחידה שנתנה לנו את ההרגשה שאולי יש סיכוי שננצח. שולמית אלוני הייתה המייק טייסון שלנו, האגרופנית שחיכינו לה, ואנחנו עמדנו מסביב לזירה וצפינו בה חובטת. והייתה לה חתיכת חבטה, לגברת הזו. מאז שולמית אלוני באו והלכו כל מיני חובטים ומתאגרפים ואני כמו כלב נאמן עמדתי לצדם ותמכתי בהם. גם בבחירות הקרובות התכוונתי לציית לחוקי הנאמנות של הכלבים מסוגי, ולשלשל לקלפי פתק שיעניק כוח למחנה הלוחם שלי ולאגרופנית התורנית זהבה גלאון.
כן, כן, בכוונה אני מדבר על כל זה במונחים תוקפניים מעולם הקרב, מודד את זה בניצחונות ובהפסדים, כי זה מה שאני יודע: שבין הציבור החילוני לציבור החרדי מתנהל קרב בלתי פוסק. איך שאני לא מסתכל על זה, נדמה לי שאת החיכוך בין שני המגזרים אפשר לדמות רק באמצעות מה שמתרחש בזירת אגרוף. תמיד אצלי בראש יש כרוז עם קול בס שמכריז: "בפינה הימנית של הזירה חובשי השטריימל ובעלי הזקנים שרוצים לחסל את התרבות היהודית-ישראלית ולערבב את הדת והמדינה כמו שאחמד של אהוד בנאי מערבב את הטיח, ובפינה השמאלית של הזירה יפי הנפש ולוחמי החילוניות שמבקשים להפריד את העיסה הדביקה של הדת והמדינה ולארגן לנו את חופש הכפירה. הנכם רשאים להרוג אחד את האחר.“
עד שהגיע הרב חיים אמסלם שהסביר שאנחנו בסך הכל גלדיאטורים בקרב הלא נכון. דקות לאחר שאני נוחת בביתו להדלקת נר רביעי של חנוכה אני משגר אליו את הדברים הבאים: "אני חייב להגיד לך, אני בן ,29 תל-אביבי, אשכנזי, חילוני בכל צורה אפשרית, ובבחירות הקרובות אני מתלבט בין להצביע למרצ ובין להצביע לך. זה משונה בעיניך“?
"לא,“ משיב לי הרב, "ואני אגיד לך למה זה לא משונה: לפני שהגעתי לכנסת הייתי רב קהילה (בז‘נבה. ל“ד), ובקהילה שלי היו אנשים מכל הסוגים: ימנים, שמאלנים, דתיים ולא דתיים, ואני תמיד הסתדרתי טוב עם כולם. הסיפור שלי הוא סיפור של גשר. אני אומר: אנחנו צריכים ליצור את הגשר בין העולמות שלנו, והגשר מטרתו היא לא לשנות. אני לא רוצה לשנות את החרדי ולעשות אותו לפחות חרדי, ולהפך - אני לא רוצה לשנות את החילוני. אני רוצה ליצור גשר ביניהם. אני מרגיש שככה צריכה להראות היהדות.
"והאמת שאתה לא הראשון שאומר לי את זה. לא מזמן הייתי בסיור בשוק ובא אליי פעיל של מרצ ואמר לי: ’אני הולך להצביע לך ולשכנע אחרים להצביע בשבילך. למה? כי אתה איש אמיתי ואנחנו צריכים אנשים אמיתיים כמוך.‘ אז, בזמנו, זה הפתיע אותי מאוד. היום אני כבר מופתע פחות.“
רחוב הקבלן בשכונת הר נוף בירושלים הוא המפקדה של ש“ס. כל בכירי המפלגה גרים שם: מאריה דרעי ועד לרב עובדיה יוסף עצמו.
תחושה מוזרה עוטפת את הרחוב הזה, הרגשה שקצת קשה להסביר אותה. אני מביט על בנייני המגורים ומרגיש כאילו הבניינים מחביאים סודות. השכונה מלאה בישיבות, בבתי כנסת ובאנשים עם כיפות שחורות שהולכים ממקום למקום במהירות. הבניינים עצמם חדשים ודי מטופחים, אך משהו בהם מפחיד אותי. הם נקיים מדי, סטריליים בצורה מפחידה. התחושה היא שאתה נכנס לניתוח.
הבניין שהרב אמסלם מתגורר בו נמצא בתחילת הרחוב, כך שתמיד אני יכול לברוח בריצה. מעניין אם זה גם מה שיחשוב חרדי שיבוא לבניין שלי, אני שואל את עצמי בזמן שאני פוסע אל תוך הלובי של הבניין. ואולי זו שאלת מיליון הדולר של החברה הישראלית: מי מפחד יותר ממי - החילונים מהחרדים או החרדים מהחילונים?
תיבות הדואר בכניסה מסגירות את היוקרתיות של המקום. לא פחות משני שרים (מסיעת ש“ס כמובן) מתגוררים בבניין: השר אריאל אטיאס והשר משולם נהרי. זהו בניין אצולה. אני מניח שאם חיים אמסלם רק היה מוכן לסתום את הפה שלו ולשמור את הדעות שלו לעצמו, קצת אחרי 22 בינואר הבניין היה הופך למשכנם של שלושה שרים מטעם ש“ס. מה שיכול אולי להיות סוג של שיא גינס פוליטי. אבל אמסלם הוא לא אחד ששותק - ראה ערך "פרשת עמנואל“ ,2010 שם התחיל הקרע בינו לבין ש“ס - והוא גם לא אחד שבורח. עשר דקות אחר כך אשב לצדו בשולחן והוא יאמר לי: "למה אני נשאר בבניין? בראש שלי זה עובד ככה: כדי לדעת שאתה חזק אתה צריך להיות חזק במגרש של החזקים, לא לברוח.“
כשאני שואל אותו מה בעצם קורה כשהוא חולף על פניהם של עמיתיו לשעבר בש“ס - שהרי מבחינתם הוא לא פחות מ“עמלק“ )כך הגדירו אותו בעלוני ש“ס בזמנו,) הוא מספר לי שזה די פשוט: הוא מתעלם מהם והם מתעלמים ממנו. הגבול, מבחינתו, הוא אלימות. רק אז ישקול לעזוב את הממלכה.
אני מציע שבטח עכשיו, בגלל הקרבה לבחירות, מרגישים יותר את הלהבות. "כן,“ הוא אומר, "אתה רואה את זה באתרי האינטרנט החרדיים, אתה רואה
"אין ספק שמפלגת ש“ס ואריה דרעי רואים במה ש‘עם שלם‘ עושה אתגר עד כדי סכנה. הם נמצאים כרגע בתשעה או עשרה מנדטים. מבחינתם זה כישלון. עם חזרתו של אריה דרעי הם ציפו ליותר. אם המספר ימשיך לרדת, זה כבר אומר שהסיפור בעייתי. והם לא בוחלים באמצעים, את זה אני יודע. אני משתדל להיות ערוך גם לדברים האלה. בינתיים תאכל סופגנייה.“ לקחתי ביס מנומס והנחתי את הסופגנייה בצד. כשאני נמצא במקומות עם רמת סיכון בינונית ומעלה אני מייד מאבד תיאבון.
המעלית לוקחת אותי לקומה מינוס ,1 שם נמצאת הדירה של אמסלם. הבית שלו הוא בית חרדי קלסי: הרבה ספרי קודש ומעט מאוד מולטימדיה. בתוך הדירה נמצא צוות צילום של הערוץ הראשון ואני שומע אותו אומר למצלמה: "אני בעד ליברליות גדולה מאוד ופתיחות, כל עוד הקונצנזוס ההלכתי נשמר. אני לא רס“ר של הקדוש ברוך הוא.“ חייכתי. תמיד
האמנתי בשני דברים: הראשון, שאדם שיודע לייצר דימוי טוב - יש לכבד אותו. השני, שרס“ר הוא תפקיד מוערך יתר על המידה.
לאחר שאמסלם מסיים עם צוות הצילום הוא לוקח אותי הצדה ומראה לי את המרפסת, שאפשר לראות ממנה חצי מירושלים. אלא מה? הדירה שלו נמצאת בקומה מינוס .1 זה רק הוסיף לתחושת הוורטיגו הכללית שלי. בעיניי ירושלים היא אחת הערים המרהיבות ביותר בעולם, והיה נחמד להביט עליה מהמרפסת הזו, אלא שלא הצלחתי להבין: איך בדיוק אני נמצא במרפסת? לאיזו מין מרפסת נכנסתי? לא העזתי לשאול את הרב איך יכול להיות שבשביל להיכנס לביתו ירדתי קומה שלמה (מקומת הקרקע) ובכל זאת יש לו מרפסת שמשקיפה על כל ירושלים. נסתרות הן דרכי האל ודרכי האדריכלים בשכונת הר נוף, הנחתי לעצמי.
אומץ, לפחות בעיניי, הוא מהתכונות החשובות והנעלות ביותר שיכולות להיות לאדם. במיוחד אם הוא פוליטיקאי. רוב הפוליטיקאים הם חיות מחמד שפשוט יודעים להתנסח טוב ומחזיקים בכריזמה מינימלית, וכך הם יוצרים את האשליה שהם מספיק מוכשרים בשביל שתצביע להם.
אצל אמסלם, אני חייב להגיד, לא זיהיתי את שתי התכונות המאפיינות פוליטיקאים בדרך כלל. המילים שיוצאות מפיו אינן מנוסחות להפליא, הן אינן יושבות בצורה מופלאה בתוך המשפט (לראיה התמליל של השיחות שלי איתו), וגם עודף כריזמה לא זיהיתי. מה שזיהיתי אצל אמסלם הוא אומץ. אומץ אמיתי, טהור, שורשי. אומץ מהסוג שמארגן לאנשים כמו רוברט קנדי וג‘ון קנדי מוות מוקדם, ולאחרים, כמו ניצב משה מזרחי למשל, פרישה מוקדמת מהמשטרה.
ואמת. קילוגרמים של אמת זיהיתי אצלו. בסופו של דבר אני יכול להגיד שבתוך פחות מעשר דקות אצל הרב כבר גיליתי את מה שרציתי להבין. הסיבה המרכזית שבגללה הרב אמסלם עניין אותי מלכתחילה היא כי לאחרונה מתרחשת סביבי תופעה מוזרה שבהתחלה חשבתי שהיא רק תופעת לוואי של שביתת האחיות או משהו, ובמסגרתה כל מיני אנשים - בגילאים שונים, ממעמד סוציו-אקונומי שונה, ממיקום גיאוגרפי שונה וממוצאים שונים - אומרים לי שהם הולכים להצביע למפלגת "עם שלם“ בראשות הרב אמסלם.
התחלתי לחקור את הנושא וגיליתי מפלגה שמדברת על שוויון בנטל, פירוק השיטה הישנה של בני הישיבות שחיים על חשבון המדינה, מהפכה מוחלטת ברבנות ובהליכי הגיור, הכנסת לימודי הליבה למערכת החינוך החרדית, מלחמה באפליה העדתית ואיחוי הקרע בין שני המגזרים שנלחמו יותר מדי זה בזה מאז קום המדינה. והכי משונה שאת כל זה הבטיח לעשות לא אחר מאשר רב חרדי. לא איש מרצ, רב אורתודוקסי חרדי. זה היה נשמע הזוי מכדי להיות אמיתי.
אז הגעתי לכאן, לתוך הקסבה של ש“ס ברחוב הקבלן, ובתוך פחות מעשר דקות הבנתי שזה אמיתי. זה קורה כאן ועכשיו. הרב לא היה יותר מדי נחמד אליי, ולא הרגשתי שהוא מנסה לזייף נחמדות כמו שנוהגים לעשות כמעט תמיד מרואיינים שבאופן טבעי חפצים בחיבתך (מה שמן הסתם יבטיח להם כתבה חיובית). הוא לא הקרין שום זיוף ולא הרגשתי ממנו שום ניסיון להתחבב בצורה מלאכותית. מהסביבה שלו (הדובר שלו, הפעילים שלו, הבן שלו) כן הרגשתי את הניסיון המלאכותי להתחבב ולהתחנף, אבל ממנו - כלום. וזה מה שהיה חשוב. האיש היה אמיתי. לא היו אחיזות עיניים ולא היו אשליות.
הדבר הראשון שעניין אותי לשאול אותו היה אם הוא חשב לפני שיצא למסע ההתנתקות מש“ס והקמת מפלגה עצמאית שיצטרך לשלם את המחיר שהוא משלם. אחרי הכל הוא מוחרם בעולם החרדי, הבן שלו התקשה להתקבל לישיבה ובמשך תקופה מסוימת הכנסת הצמידה לו מאבטח כי היה חשש שמישהו ינסה לפגוע בו.
"אתה צריך להבין דבר אחד,“ הסביר לי. "כדי להצליח במשימה שאתה רוצה לעשות בחיים אתה צריך לקחת "ריזיקה,“ לקחת בחשבון שאתה הולך לקראת צעד לא פשוט ושתשלם עליו מחיר. אבל תשמע, הגבורה לא צריכה להיות מנותקת מההיגיון. זאת אומרת, אני בא ואומר דברים שהם לא מקובלים, אבל הם הגיוניים וצודקים. עכשיו, בעולם הפוליטי אדם שהגיע למעמד מסוים והתאהב במעמד שלו ובכבוד שחולקים לו כולם - בדרך כלל לא יסכן את זה. אז עכשיו אני אומר לך: אני לא מתרגש מכבוד. הייתי רב בבית כנסת ביום כיפור כשיש אלף איש שחיכו שרק אגיד מילה, הכבוד שיש במעמד של ח“כ הוא לא הסיפור שלי. הסיפור שלי הוא אחר: אני מרגיש שיש לי שליחות, והיא שליחות נכונה, והיא שליחות צודקת, והיא קשה ויש עליה מחיר וצריך לעשות אותה, ואני מאמין שאם כנות היא מה שמניע אותך - יזהו את זה. הציבור מזהה איזה בן אדם הוא איש אמיתי ואומר אמת.“
לידנו בשולחן יושבים גם שלושה משמונת ילדיו של הרב. הוא מדגיש בפניי כי הבן, דוד, שעוזר לו בקמפיין הבחירות, נמצא בתל אביב - ואילו בנו האחר, יעקב, נמצא בצבא. "היכן הוא משרת“? שאלתי. "דוכיפת,“ השיב.
מכאן אנחנו עוברים לנושאים שעל הפרק.
אתה בעצמך לא שירתת בצבא. למה?
"באותו הזמן כבר הייתי רב מושב. רבנים פטורים משירות. לא הייתי תלמיד, הייתי רב. בגיל מאוד צעיר הלכתי להיות רב.“
וכשאתה מדבר על מהפכת הגיוס שלך בציבור החרדי, זה כולל רבנים?
"בזמנו הגשתי לוועדת פלסנר מתווה שקראו לו ’מתווה אמסלם.‘ העיקרון של המתווה אומר כך: כל אדם במדינת ישראל צריך לתת את תרומתו למדינה שהוא חי בה. והתרומה יכולה לבוא לידי ביטוי בכל מיני צורות: גם דרך שירות בצבא וגם דרך לימוד תורה. אבל אני מתכוון ללימוד תורה אמיתי, עם פרמטרים אמיתיים של לימוד תורה. לימוד תורה מבוקר, בפיקוח, כשיש יעדים ומטרות.“
השאלה היא מתמטית, כמה אחוזים מהציבור החרדי הם מבחינתך לומדי תורה שיש לפטור משירות בצבא?
"אי אפשר לאמוד את זה באחוזים, ואני אגיד לך למה. נקודת הפתיחה היא שכל אדם יכול ללמוד תורה. לכן אני תמיד מצטט את המדרש: ’אלף נכנסים, אבל בסוף נשאר אחד.‘ קשה מאוד לשרוד לימודי תורה, לא כל מי שנמצא בישיבה הוא לומד תורה. לשרוד את התורה זאת אומרת להשקיע בזה את כל כוחות הנפש ותעצומות הנפש וגם להביא תוצאה - וזה עובד רק ליחידי סגולה. תרשום לך את המילה הזו: יחידי סגולה.“
אבל עדיין אני חושב שבציבור החילוני יש חשש שברגע שזה יגיע לרגע האמת, המושג "יחידי סגולה“ יהפוך לאלסטי, ופתאום "יחידי סגולה“ יהפכו לתשעים אחוז מתלמידי הישיבות או אפילו יותר, ובעצם כלום לא קרה, שום חרדי לא גויס ושום חרדי לא יצא לשוק העבודה.
"ברור, לכן הצעתי מתווה שיש בו פרמטרים מדויקים. איך בוחנים מי ’יחיד סגולה?‘ אל“ף, התמדה בלתי פוסקת בלימוד, את זה אפשר לבדוק. בי“ת, תכונות הנפש שלו, אם האופי שלו הוא לא אופי ישיבתי. אופי ישיבתי זה צניעות, זה סגפנות, זה הסתפקות במועט. אבל העיקר הוא התוצאה. כי יכול להיות אדם מתמיד שיושב כל היום על הגמרא ולא מבין כלום. תראה, כיום כולם יודעים שרבים ממי שנמצאים במסגרת של הישיבות לא בדיוק מתאימים למסגרת. אז מה זה הישראבלוף הזה? למה אנחנו צריכים אותו? אני בעד לפטור רק לומדי תורה אמיתיים. עם דגש על המילה אמיתיים.“
תראה, אני חייב להגיד לך שהתחושה שלי היא שבכל מה שקשור לישיבות ולימודי תורה זה תמיד קשור בקומבינות ובמרמה.
"אני מסכים איתך ואני לא אוהב את זה. עזוב את הציבור ועזוב את מדינת ישראל שכביכול משלמת על מוצר שהיא לא משלמת, מדובר על ביזיון לתורה. התורה, אסור לעשות אותה קרדום לחפור בו. התורה לא אמורה לשמש אותך בשביל להפיק הנאות כספיות, התורה צריכה להיות ערך נשגב.“
אני רוצה להבין. אתה בעצם אומר לי שזה חילול התורה שיש אנשים שנמצאים בישיבות ולא ממש לומדים כמו שהם אמורים ללמוד.
"כן, יש הרבה תלמידי ישיבה שנמצאים במסגרת אבל עושים דברים אחרים. ומה שעצוב הוא שאין להם ברירה. לא נתנו להם ברירה. פשוט אמרו להם: זה מה יש, אתם צריכים להיכנס למסלול הזה בישיבה, בין אם אתה מתאימים לזה או לא. ואז יוצא שיש אנשים שנמצאים שם גם כשאין להם חשק והם לא משיגים תוצאה טובה. למה? למה לעשות להם עוול? בזה לא אשם הציבור החרדי. הציבור החרדי נמצא בסיטואציה בעל כורחו. התלמיד שנמצא בישיבה והציבור החילוני מאשים אותו - הוא לא הכתובת.“
"ההנהגה. כל מי שנמצא בפרונט הפוליטי, כל מי שנמצא בצמוד למנהיגות הרבנית. המנהיגות הרבנית עצמה היא מאוד מיוחדת, אבל הסביבה שלהם היא מאוד יצרית.“
"שמע, המרחק ביני ובינו קטן מהמרחק בינם ובינו. הם )אנשי ש“ס, ל“ד( לא יודעים את מה שהוא כתב בספרים שלו, הם בורים. הם לא יודעים מה הוא עשה כשהוא היה רב ראשי. אני יודע, עקבתי אחריו בזכוכית מגדלת: ראיתי את הפרוטוקולים, ראיתי את תעודות הגיור שהוא בעצמו גייר, נשים מקיבוץ ברור חיל של השומר הצעיר שהוא גייר לפני ארבעים שנה. וכשבאתי ואמרתי שכל תורת הגיור שלי מבוססת על תורת הגיור של הרב עובדיה יוסף, הם לא הבינו את זה. הם אפילו לא ברמה של לקרוא את המחקר התורני שלי ולהשוות אותו למה שהוא כתב בשביל להבין אם הוא נכון או לא נכון. מה לעשות, יש פה עסק עם אנשים בורים.“
"זה היה קשה מאוד, כי אני יודע שהוא אמר את זה לא על חיים אמסלם שהוא מכיר אלא על חיים אמסלם שציירו לו האנשים סביבו. זה כמו שמישהו אומר לך שוב ושוב שהחבר הכי טוב שלך גונב ממך, מרמה אותך, רוצה להכשיל אותך, ובסוף אתה מאמין ואתה מקלל אותו. הרב לא קילל אותי בתור חיים אמסלם שהוא מכיר, הוא יצא נגד חיים אמסלם שהם ציירו לו ברשעותם. את זה אני אומר בלי שום ספק, מאה אחוז. עובדה שלא נתנו לי את ההזדמנות לדבר איתו.“
ביקשת?
"התחננתי. אמרו לי: תחזיר את המנדט. אמרתי: שיקרא לי ואני אבוא אליו. איך שופטים מישהו בלי לשאול אותו? גם בתורה לא כתוב כך, כתוב: שמע את הבן אדם ואחר כך תחליט. אם היו קוראים לי אליו והוא היה אומר לי: ’אמרת שאתה רוצה לסגור את כל הישיבות,‘ הייתי אומר לו ’אני רוצה לסגור את כל הישיבות? לא נכון.‘ ואם היה אומר ’אמרו לי שאתה נגד כל לומדי התורה,‘ הייתי אומר: ’חס וחלילה, אני אוהב את לומדי התורה כמוך, אבל אני רואה אותם מסכנים ואני רוצה לעזור להם.‘ ואם היה אומר ’אמרו לי שאתה רוצה לגייר את כל הגויים סתם ככה,‘ הייתי אומר: ’כבוד הרב אני כמוך בגיור ואני אוכיח לך.‘ והייתי מוסיף ואומר לו: ’אתה מאמין לכל הבורים ועמי הארצות שסביבך או שאתה מאמין לי, שאתה מכיר אותי 30 שנה עוד לפני שהם באו סביבך? הם כולם בעלי אינטרסים כל אלה שמסביבך, הם מוצצים אותך.‘ זה מה שהייתי אומר לו.“ ואתה מאמין שהוא היה מבין אותך?
"בלי שום ספק. הוא לא מכיר אותי רק בהיכרות השטחית הפוליטית. הוא מכיר אותי מהספרים שלי, הוא מצטט אותי בספרים שלו, הוא יודע מי אני.“
מה שורש הבעיה בש“ס. אתה יכול לסכם במשפט?
"דיקטטורה שלא מסוגלת לסבול אדם עצמאי בדעותיו.“
ואם ש“ס היא דיקטטורה, מי הדיקטטור הראשי?
"הגרזן הוא הרב עובדיה יוסף ומי שמחזיק את הגרזן מתחלף. לפני שנתיים זה היה אלי ישי, שהשתמש בגרזן הזה נגדי, והיום הגרזן הונף נגדו, ומחר, אם אריה דרעי לא יספק את הסחורה, גם עליו יורידו את הגרזן. אבל ידוע שהאדם החזק בש“ס הוא בכלל אישה, כלתו של הרב עובדיה יוסף, יהודית יוסף. מי החליט להחזיר את דרעי? היא. עד שהיא לא החליטה להוריד את הווטו מאריה דרעי הוא לא הצליח לחדור את הבונקר.“
אני רוצה לשאול אותך שאלה שאני יודע שמעניינת רבים: מה דעתך על תחבורה בשבת בתל-אביב?
"תראה, מה שבטוח הוא שצריכה להיות התחשבות הדדית. מה שאתה משיג ברצון הוא הרבה יותר טוב מאשר מה שאתה משיג בכפייה. כלומר, אם הציבור החילוני היה מבין מעצמו שהוא רוצה לכבד את השבת בכך שלא תהיה תחבורה ציבורית בשבת - אז השגתי את המטרה. אבל אם הוא לא רוצה ואם הוא בין כך ובין כך נוסע בדרכים אלטרנטיביות, וזה רק מגביר את האיבה, אני לא חושב שזה הדבר שצריך להיאבק בו. אני חושב שצריך למצוא את הדרך שהציבור החילוני יוכל ליהנות מהשבת שלו בצורה שנראית לו.“
אוקיי, אז אם מגישים הצעת חוק להתיר את התחבורה הציבורית בתל אביב בשבת, ואתה גם רואה שזה באמת עניין שחשוב לחילונים, איך תגיב?
"אני לא אהיה הכי מבסוט בעולם, אבל לא אקדש על זה מאבק.“
אתה לא תתנגד?
"לא אקדש על זה מאבק.“
מהתחקיר שעשיתי שמתי לב שאתה מדבר הרבה על מושג שאתה קורא לו "יהדות מתונה.“ מה זה בעצם?
"יהדות מתונה היא יהדות פרגמטית, פותרת בעיות, יהדות שלא מערימה קשיים. כלומר, אם יש בעיה עם גיורים - מקלים, אם יש בעיה עם טכנולוגיה מודרנית - מקלים. יהדות מתונה היא יהדות מקלה. אני כל הזמן אמרתי: תפקידם של רבנים ואנשי דת לא לייצר בעיות, תפקידם לפתור בעיות.“
בנקודה הזו החלטתי לסיים. שאלתי את הרב את השאלה המתבקשת: כמה מנדטים הוא חושב שמפלגתו תקבל בבחירות. הוא ענה שהמפלגה תקבל סביב חמישה מנדטים - כך על פי הסקרים והבדיקות שלו. בסקרים שבכלי התקשורת, "עם שלם“ מגרדת בממוצע את אזור שלושת המנדטים, למרות שמוכרחים לציין שלאחרונה צצו כמה סקרים בעיתונים המרכזיים שבהם "עם שלם“ כלל לא עוברת את אחוז החסימה.
נכון לעכשיו ובסיומה של מלאכת כתיבת שורות אלו אינני יודע עדיין למי אצביע: למרצ או לעם שלם של הרב אמסלם. מה שאני כן יודע הוא שזה הולך להיות קרב שיוכרע בדקה ה,90- בזמן פציעות, ברגע האחרון, ממש כשאהיה בדוכן הקלפי עצמו. ברור לי שיש כאן מלחמה צמודה בין שתי הרשימות היחידות לכנסת שמציעות לבוחר בהן את חברי הכנסת האמיצים, הכנים והיעילים ביותר.
בעולם מלוכלך, מסואב וציני כמו זה שאנו חיים בו, נדיר למצוא חברי כנסת כמו חיים אמסלם או אילן גילאון שיש להם יכולת להעניק תקווה לישראלים מהסוג שלי, שמתעבים את המדינה הזו כמו שהם אוהבים אותה, וחשים שלפי מצב העניינים הנוכחי זה רק עניין של זמן עד שיגיע הפיצוץ בחברה הישראלית המפולגת שיקרע את ארצנו לגזרים.
בשביל ישראלים כמוני, המילה "עתיד“ נשמעת כמו מחלה שמעטים ונדירים הרופאים שיוכלו לרפאה. אחד מהם הוא הרב חיים אמסלם: דוקטור חיים אמסלם, מומחה לשסעים בחברה הישראלים ולשברי מאמץ מאגף הצדק החברתי.
כמו בכל ביקור שלי אצל רופא, בסוף הטיפול הייתי מנומס, לחצתי את ידו של הרופא והודיתי לו. הדוקטור חיים אמסלם הביט אליי וחייך בזמן שהחנוכייה מאחוריו האירה את הבית באור נרות שצבע את הקירות במין גוון צהבהב קרמי נפלא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם