הכול בעיני המתבונן
טענותיו של דיסקין נגד נתניהו וברק תמוהות. עישון סיגרים וסעודה מפוארת לא מספיקים כדי להוכיח שיקול דעת לקוי של השניים
אריאל כהנא .
דיסקין מדבר על רשמים ותחושות סובייקטיביים, אך העובדות חסרות וחלק מדבריו תמוה. הוא מצביע על יצחק רבין, על שמעון פרס, על אריק שרון ועל אהוד אולמרט כמי שניהלו את ענייני המדינה נכון יותר, ונתלה בעישון הסיגרים ובסעודה המפוארת בווילה של המוסד כהוכחה לשיקול הדעת הלקוי של שני הבי"תים. עם כל הכבוד, זה לא מספיק.
ראשית, כפי שדיסקין עצמו מציין, לכל אחד מארבעת המנהיגים האחרים שבשמותיהם נקב היו פגמים אישיותיים קשים: לרבין הייתה חולשה לטיפה המרה, לשרון תאווה לאוכל ולאולמרט חיבה אובססיבית למזומנים, לעטים ולסיגרים. באשר לפרס, דיסקין קובל על האופורטוניזם של ביבי וברק, אבל ידוע לכול כי נשיאינו הנוכחי הוא אבי-אבות האופורטוניזם של הפוליטיקה הישראלית. לאורך כל שנותיה של המדינה לא היה אדם שהעמיד את טובתו האישית לפני האינטרסים של עמו ומולדתו כמוהו.
ובכל זאת, דיסקין מעדיף את פרס או את שרון למרות שבדיונים הרגישים באמת של האחרון, אלה שבהם נמהלה טובתו האישית בטובת המדינה, ראש השב"כ לשעבר לא נכח. דיסקין הרי לא נמנה על "פורום החווה", זה שבו עוצבה המדיניות וגובשו הדרכים להשליט את שררת משפחת שרון.
בפורום המפורסם נולדה למשל ההינתקות, אשר מניעיה עד היום לוטים בערפל; נתניהו לא עשה שטויות אסטרטגיות כאלה. שרון רמס כללים בסיסיים של דמוקרטיה והגינות, אולם דיסקין מפנה את האשמה הזו דווקא כלפי ביבי, שידוע ביחסו המכבד לכפופים תחתיו.
ראש השב"כ לשעבר טוען כי לביבי ולברק שיקול לדעת לקוי בכל הקשור לניהול המדינה, אבל פעם נוספת, כאשר בוחנים את השניים בהשוואה לארבעת האחרים, מתגלה תמונה אחרת. האם לפרס, מי שהמיט על ישראל את אסון אוסלו ועד היום לא מודה בטעותו, היה שיקול דעת מוצלח יותר? האם אולמרט ניהל את המדינה טוב מביבי? בוודאי שלא.
דיסקין מאשים את נתניהו גם בחיזוק חמאס, אבל כל ילד יודע שארגון הטרור הגיע לאן שהגיע כתוצאה מההינתקות ומהאישור שניתן לו להשתתף בבחירות ברשות. הרמטכ"ל דאז משה (בוגי) יעלון הזהיר את שרון ש"ההינתקות תיתן רוח גבית לטרור", אבל שרון, שדיסקין מתגעגע אליו, התעלם מהדרג המקצועי.
חודשים ספורים לאחר מכן אישר אולמרט את השתתפות חמאס בבחירות הפלסטיניות. שר החוץ דאז סילבן שלום הזהיר, אבל אולמרט - "בעל הליבה הקשה", כדברי דיסקין - נכנע ללחץ האמריקני והסוף ידוע. ראוי לציין כי באותה עת היה דיסקין ראש שב"כ; הדעת נותנת שדווקא במקרה ההוא היה עליו לעמוד על הרגליים האחוריות, כפי שלטענתו
עשה מול ביבי וברק בנושא האיראני.
בסיום דבריו מזהיר דיסקין מפני אינתיפאדה שלישית כתוצאה מהיעדר התקדמות מדינית מול הפלסטינים, וזאת באשמת נתניהו כמובן. ההיסטוריה מראה אחרת: האינתיפאדה השנייה פרצה דווקא כאשר ישראל מינפה לשיאו את התהליך המדיני בוועידת קמפ-דיוויד. כלומר, לא התנדבות ישראלית למסור חלקי מולדת היא זו שמונעת מסע טרור פלסטיני נגדנו. צברנו די ניסיון כדי ללמוד שההפך הוא נכון.
אז מה נכון? שביבי או ברק אובמה לא המציאו כלום. כמו בכל מדינה בעולם, גם בישראל לא הופכים לראש ממשלה ללא מסע אינטנסיבי וכוחני של קידום עצמי. אם יש לכם ספק, תשאלו את ציפי לבני.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם