המצב בשטח לא הפיך
האם יש ראש ממשלה, מימין או משמאל, שיפנה שכונות יהודיות במזרח העיר או התנחלויות ביהודה ושומרון?
במצב שנוצר, טען דיסקין, אנחנו הולכים להסתבכות קשה מול הפלסטינים, שרבים מהם איבדו את התקווה המדינית ועכשיו הם מכשירים את הדרך לבואו של חמאס במקום אבו-מאזן, יו"ר הרשות שאותו ישראל יודעת להרחיק ולהשפיל. "אני לא יודע כמה זמן תהליך ההידרדרות יימשך, ואני לא רוצה להגיד שהוא בלתי הפיך. אני דווקא חושב שהוא עדיין הפיך. השאלה היא מה נעשה כדי שזה יהיה הפיך", מסכם דיסקין את הנקודה.
אני רוצה לאכזב אותו עוד יותר: המצב מזמן אינו הפיך. יצרנו בשטח מציאות ישראלית-פלשתינית שאנחנו לא יודעים איך להתמודד איתה ואין לנו מנהיגים שיכולים לשנות אותה - גם אם הם רוצים בכך. בכלל לא משנה גם אם יש לנו פרטנר בצד הפלסטיני או לא, כי המציאות הנוראית הזו היא לא פרטנר לשלום. ביהודה ושומרון, מעבר לקו הירוק, מתגוררים היום 700 אלף איש בהערכת מינימלית (כולל בשכונות שבמזרח ירושלים).
בואו נניח שהפלסטינים מוכנים לוותר על גושי ההתנחלויות שעליהם דיסקין ואנחנו מדברים (והם כמובן לא מוותרים); הכוונה היא לגוש אריאל-אלקנה (לפחות 50 אלף מתנחלים), גוש עציון (לפחות 30 אלף מתנחלים) גוש מעלה אדומים (50 אלף מתנחלים) וגוש ביתר עילית (50 אלף מתנחלים). עדיין נותרים מעבר להם קרוב ל-150 אלף מתנחלים בעשרות ערים והתנחלויות שאותן צריך לפנות לתוך הגושים הללו.
האם זה אפשרי? הרי על כל מאחז שתופסים עשרים נערי גבעות מתנהלת מלחמת עולם. כדי לפנות את מגרון לקח 12 שנה, וגם אז הצליחו להזיז את ההתנחלות הקטנה הזו רק 500 מטר מזרחה. מישהו יכול לקום ולפנות היום את עמנואל, את קריית-ארבע, את קרני-שומרון, את בית-אל, את עפרה, את שילה או את אלון-מורה? במצב הפוליטי שנוצר כאן, הולך ומתחדד לקראת הבחירות רוב מוחלט של חברי הקואליציה העתידית שתובע להחיל ריבונות על השטחים הללו ולא לפנות אותם.
אין ראש ממשלה בישראל שיוכל להתמודד עם פינוי כזה. דיסקין צודק: נתניהו גם לא רוצה. נאום בר-אילן היה סוג של אחיזת עיניים, מהלך טקטי ותו לא - כפי שאומרת ציפי חוטובלי. בספרים עבי כרס שכתב סיפר נתניהו על הסכנות הצפויות ממדינה פלסטינית - גם אם זו תהיה מפורזת - ובעיקר בשל האיום הדמוגרפי. דיסקין מדבר על לפיתת מוות של הישראלים והפלסטינים בתוך השטח,
האם ראש ממשלה מהשמאל מסוגל למהלך כזה? אין מצב. הימין לא ייתן לו לזוז, וראינו לאן הגענו בימיו של יצחק רבין ז"ל והסכמי אוסלו. בכלל, יש היום ראש ממשלה בישראל שמפנה אלפי יהודים משכונות מעורבות במזרח ירושלים? משייח' ג'ראח, מג'בל מוכבר, מראס-אלעמוד או מא-טור? ונניח שיש הסכם על חלוקת העיר העתיקה בין הרבעים השונים, מישהו מעלה על דעתו לפנות את התושבים היהודים שגרים ולומדים ברובע המוסלמי וקנו שם בתים כחוק?
המצב בלתי הפיך ועוד איך, מה שאומר שאנחנו קרובים יותר לקטסטרופה שמתאר דיסקין בראיון מאשר לפתרון שאין לו סיכוי; כולם אשמים במצב הזה, שמוביל אותנו בדרך הקשה למדינה דו-לאומית - גם ראשי שב"כ לדורותיהם, שהיום סופקים את כפיהם אבל יכלו להשפיע יותר בזמן אמת.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם