הרפז והגרעין האיראני
הגיבורה הראשית בפרשת מינוי הרמטכ"ל הייתה התקיפה באיראן וכל השלכותיה
מאז שפרצה הפרשה התברר שלמריבה בין אהוד ברק לגבי אשכנזי יש תוכן אסטרטגי, וכי לא מדובר בסכסוך אישי אלא במחלוקת אסטרטגית הנוגעת לאיראן. בזמן שקיללו (ומקללים) את ברק בתקשורת, נבלעו לדוגמה דיווחים על כך שעם חגיגות סיום תפקידו כרמטכ"ל אשכנזי אמר לעמיתו האמריקני ש"הדיבורים על אופציה צבאית חסרי שחר וכי הם דברי רהב". בכך הבהיר אשכנזי לעולם כולו שבישראל לא מתכוונים לפעול צבאית נגד הרפובליקה האסלאמית.
"התערבות במאבק בין אסטרטגיות מנוגדות". המעורבים בפרשת הרפז
הרעיון להציג את ברק ותומכיו כמטורפים חסרי אחריות נע בין סילוף למניפולציה, ומטרת מהלכים אלו הייתה לקדם את האסטרטגיה של אשכנזי, שהתנגדה לפעולות שימנעו מאיראן נשק גרעיני. חוגי אשכנזי הסבירו שברק חפץ ביואב גלנט כרמטכ"ל מכיוון שהאחרון הוא עושה דברו, ובדברים אלו כבר נבלעה למעשה יותר מרמיזה לכך שהתנגדותו של אשכנזי לגלנט הייתה מפני שהרמטכ"ל המיועד החזיק בקו אסטרטגי מנוגד בכל הנוגע לתקיפה נגד האיראנים.
כשברק ותומכיו טוענים שישראל אינה מורידה מעל השולחן שום אפשרות ואילו אשכנזי ותומכיו טוענים ההפך, אין כאן עניין להכרעה בין השקולים לחסרי האחריות; "אופציה צבאית" מכילה צורות שונות של תגובה, והנוגעים בדבר יודעים זאת. הכוונה לתאר את המדינאים הישראלים אשר מעוניינים שמנהיגי איראן
יפנימו שיש למדינתנו אופציה צבאית אמינה כהרפתקנים חסרי אחריות, ואילו את מתנגדיהם, המעוניינים לשדר לאייתוללות שאין אופציה כזו, כשקולים, איננה פרשנות אלא התערבות במאבק בין אסטרטגיות מנוגדות.
ההכרעה נגד התגרענותה הצבאית של איראן תיפול בסופו של דבר בין התומכים והמצדדים במהלך בקרב הנהגה האיראנית. הדעה שיש לישראל אופציה כזו משמשת תחמושת חשובה למתנגדי הגרעון באיראן, ולפיכך הפצת הרעיון שישראל ויתרה על האפשרות הצבאית מחזקת את סיעתו של אחמדיניג'אד ומסייעת להכניס את האזור למרוץ חימוש גרעיני.
על אף ההתעסקות בפסיכולוגיה ובטפל, פרשת הרפז חשפה טפח מהמחלוקת על עתיד האזור. כמדומני, "התנהגותו הבלתי ראויה" של אשכנזי, כדברי המבקר, מקבלת גוון אחר כשבוחנים אותה בהיבט האסטרטגי.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם