האיש על הקיצוץ
צ'אק הייגל ממונה לתפקיד שר ההגנה האמריקאי בגלל מספר - סך ההוצאות של אמריקה על ביטחון, שעומד על 700 מיליארד דולר. את המספר הזה הוא מוכרח להקטין משמעותית

אבל בין זה ובין תפיסות היסטריות כאילו הייגל יפקיר את ישראל יש מרחק רב. ביחס לישראל, הייגל הוא ריאליסט רפובליקני. פעם הדינוזאורים האלה נהגו לרעות בחופשיות בשדותיה של האימפריה האמריקאית, עד שנכחדו כמעט לגמרי. הניסיון להציג אותו כמין אויב ישראלי אנטישמי הוא מגוחך. נכון, הייגל היה רוצה שארצות הברית תשוחח ישירות עם איראן, ולא, הוא אינו סבור שמלחמה היא תוצאה הכרחית של משבר הגרעין שם. הוא רוצה להימנע ממנה כמעט בכל מחיר. אבל בכך הוא לא שונה מהאובמה וגם לא מהילרי קלינטון. הייגל מבין שישראל היא בעלת ברית, אבל אין לו שום יחס ערכי כלפי ישראל. זה לא דבר מעורר תקווה במיוחד, אבל גם לא חדש.
בוושינגטון היו כאלה רפובליקנים תמיד, בדרך כלל אלה שהטיפו לישראל לדבר עם אש"ף. זוכרים את ג'ים בייקר, שאמר "לעזאזל היהודים, הם ממילא לא יצביעו לנו?" או קרא בקול רם את מספר הטלפון של הבית הלבן ואמר על ישראל: "הם יודעים את הטלפון שלנו?" זוכרים את קיסינג'ר, שלחץ ולחץ את ישראל בשורה של נושאים? וג'ורג' שולץ והוועידה הבינלאומית שלו?
הטיעון שמציג את הייגל כאנטי-ישראלי יהיה אחד המרכזיים נגדו בשימועים בסנאט, אך מתחת לסיפור הברור הזה, שכולם כותבים ומדברים עליו, יש גם סיפור רקע, לא פחות עוצמתי ואולי יותר.
הייגל אינו ממונה על ידי אובמה בגלל איראן או תהליך השלום במזרח התיכון; אלה עניינים שאובמה ינהל בעצמו, כאחד הנשיאים הריכוזיים ביותר בתחומי החוץ שאמריקה ידעה מאז ניקסון. הייגל ממונה בגלל מספר, והמספר הוא 700 מיליארד דולר. זה, פחות או יותר, סך ההוצאות של אמריקה על ביטחון. והמספר הזה צמח ביותר מ-100 אחוז (כן, זו לא טעות) בעשור האחרון. ההתנפחות הזו היא תוצאה של שתי מלחמות - באפגניסטן ובעיראק.
עכשיו, כשהמלחמות נגמרו, צבא של לוביסטים פועל לכך שהכסף ימשיך לזרום בכל זאת. מי מעסיק אותם? עשרות מיליארדים מהכספים זורמים בכל שנה לחברות פרטיות, תעשייתיות, קבלני שירותי ביטחון ואחרים.
קל הרבה יותר לספר
לממסד הביטחוני יש סיבה טובה: הגיבור של הייגל, האיש שתמונתו תלויה בלשכתו, הוא הנשיא לשעבר דוויט אייזנהאואר, מצביא הנחיתה בנורמנדי אך גם נשיא אמריקאי שהאמין בפחות מלחמות ופחות הוצאות ביטחון. בנאום הפרידה שלו אמר אייזנהאואר דברים שעד היום מהדהדים בוושינגטון בגלל חריפותם: "השילוב של ממסד צבאי אדיר ותעשיית נשק גדולה הוא חדש בחוויה האמריקאית. . . במעגלי הממשלה עלינו לשמור נגד השגת השפעה בלתי מותרת, בין אם מתוך כוונה או לאו, של הממסד הצבאי-תעשייתי. אסור שניתן לשילוב הזה לסכן את חירותנו או את התהליך הדמוקרטי".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב