תיירים חשאיים
סיפורו המרגש של המפעל לתיירים-שליחים שבראשו עמד אריה קרול ז"ל, במסגרת ארגון "נתיב", יוצא בספר חדש של מרכז שזר אשר מנציח מפעל שלא זכה לפרסום הראוי לו
ברבות הימים נעשתה קריאה זו לסיסמתו ולסמלו של המאבק לשחרור יהודי ברית המועצות ויציאתם לישראל. היה זה מאבק חובק עולם אשר הסתיים בהצלחה בראשית שנות ה-90 של המאה שעברה עם פתיחת שערי המעצמה הקומוניסטית ליציאה חופשית ולעלייה לישראל של יותר ממיליון עולים, שתרומתם לחברה, לכלכלה ולתרבות כאן אינה מוטלת עוד בספק.
והנה, בשבועות אלה של עיסוק ב"שלח את עמי" התנ"כי, יצא לאור בהוצאת מרכז זלמן שזר הספר "בנתיב הדממה - הפעילות החשאית למען יהודי ברית המועצות". הספר עוסק בפרק מרכזי ומפואר בפעילות הזאת - מפעל השליחים-התיירים, ובאדם שהגה והפעיל אותו במשך כעשרים שנה ואף זכה על כך בפרס ישראל - איש ארגון "נתיב" אריה קרול ז"ל, שהיה אחראי על הפעילות החשאית בברית המועצות.
הספר מנציח את המפעל הזה שלא זכה לפרסום הראוי לו בספרים ובמאמרים שפורסמו עד כה על "נתיב", ואת האיש שעמד בראשו.
בברית המועצות הבין קרול שעליו לפעול. צילום: יחסי ציבור
אריה קרול היה חבר קיבוץ סעד שבנגב. ב-1965 הוא נסע כתייר לברית המועצות לבקר את שתי אחיותיו שמהן נפרד שלושים שנה קודם לכן. הוא פגש אותן, אך ראה גם יהודים שריגשו אותו - כמו הזקן שבא לפגוש את בת אחותו הישראלית שהייתה בקבוצת התיירים והביא איתו טלית קרועה ומוכתמת בדם שליוותה אותו כחייל בצבא האדום וכפרטיזן.
הוא ביקש לשלוח אותה לישראל במקומה ולקבל מהישראלים טלית חדשה להתעטף בה ולומר ליושב במרומים 'עכשיו אתה יכול לקחת אותי אליך'. "מיד מסרתי לו את הטלית והתפילין שלי", סיפר קרול לימים, "וכל הלילה לא עצמתי עין. הבנתי שעליי לפעול".
כשחזר לארץ נפגש קרול עם שאול אביגור, שעמד בראש "נתיב". הוא הציע לו לשלוח לברית המועצות תיירים מיוחדים שתפקידם יהיה ליצור קשר עם היהודים המקומיים, לחזק בהם את הזיקה ליהדות ולישראל ולהביא להם תשמישי קדושה, ספרי לימוד, קלטות, לוחות שנה ומזכרות. אביגור קנה את הרעיון, ובתוך זמן קצר הצטרף קרול ל"נתיב".
הוא הקים מערך שליחים שנכנסו לברית המועצות כתיירים תמימים תוך סיכון עצמי, החדירו לתוכה "חומר ציוני אסור" בעיני השלטונות, יצרו קשרים עם הפעילים היהודים שם, יעצו להם ואף סייעו חומרית למאבקם. הספר מגולל את סיפורם של התיירים הללו. הפגישה של השליחים עם יהודי ברית המועצות היתה לגביהם חוויה אדירה, אולי הגדולה בחייהם.
אני מעיד על כך מכלי
ראשון, כמי שהיה בשליחויות כאלה. הנה ציטוט ממה שכתבתי לאחר ששבתי משליחות כזאת: "ראיתי את עם ישראל. ראיתי אותו בבית הכנסת הגדול ברחוב ארכיפובה, והוא זקן ואפילו ישיש, כפי שעם עתיק יכול להיות, והוא ניצב סביבי כאשר אני קורא בהפטרת השבת את דברי הנביא ישעיהו: 'שאי עינייך סביב וראי, כולם נקבצו באו לך. בנייך מרחוק יבואו ובנותייך על צד תאמנה (...) ופתחו שערייך תמיד, יומם ולילה לא ייסגרו'.
ראיתי אותו שולף ממחטה, מנגב את עיניו וטומן את פניו בחומש. ראיתי אותו בדמות אותו זקן שכאשר סיימתי לקרוא נפל על צווארי, חיבק ואימץ אותי אל לבו - ואחר כך נעו שפתיו אך קולו לא נשמע; ולבסוף התייפח בבכי עז והיכה באגרוף קמוץ על לוח לבו ולא אמר עוד דבר".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם