בחירות

העבודה חייבת להיכנס לקואליציה

בעוד שבועיים תעמוד ישראל בפני שתי חלופות: ממשלת ימין-ימין קיצוני, או ממשלת ימין-עבודה. אני בוחר באפשרות השנייה. זו לא הבחירה המושלמת אבל זו הדרך שתוביל את יחימוביץ' לראשות הממשלה

אודי מנור | 8/1/2013 13:12 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
תמכתי בשלי יחימוביץ' לתפקיד יו"ר "העבודה" ואני ממשיך לתמוך בה למרות כל השגיאות המיותרות שהיא עשתה לאחרונה, ולמרות שעל שליש מרשימת המפלגה שלי הייתי מוותר בשמחה. הסיבה שתמכתי ביחימוביץ' היא בדיוק הסיבה שאני עושה עכשיו את "הטעות האיומה" הזו -  לכתוב דברי ביקורת בעיצומה של מערכת הבחירות - כשלכאורה מה שמתבקש מחבר מפלגה זה לשחק את המשחק המטופש של "כולם טועים ורק אנחנו צודקים".

הסיבה שתמכתי ביחימוביץ' היא האמונה שיש ביכולתה להזיז, ולו במעט, את העגלה הפוליטית הישראלית לנתיב של אמת, יושר, הגינות ואחריות. בדיוק אותן סיבות – אמת, יושר, הגינות ואחריות – הן אלו המובילות אותי לומר כרגע דברים נוקבים.

אמת בסיסית בפוליטיקה הישראלית מאז הבחירות הראשונות בינואר 1949 וכמובן לפני כן בתקופת הקונגרסים והסוכנות, היא שאין מנוס מקואליציות. ללוי אשכול היה קל יותר לעשות זאת עם 53 מנדטים מאשר לרבין שזכה ב-1992 ב-44 בלבד. אך 53 או 44, קואליציה חייבים להקים. ומה שהיה נכון בימים הרחוקים ההם, נכון פי כמה בימים הקרובים הללו.
צילום: יהונתן שאול
שלי יחימוביץ' צילום: יהונתן שאול

ומכאן ליושר ולהגינות. היושר וההגינות מחייבים עוד אמת קטנה אחת: אולי אנחנו בעבודה צודקים, אבל אין זה אומר שכוווולם טועים. יהיו שיאמרו שהמשיח יגיע לפני שנצליח לנהל כאן מערכת בחירות על בסיס חיפוש תשובות קונקרטיות לבעיות קונקרטיות. אולי הפסימיות הזו במקומה, אבל מי שקרא את הספר "אנחנו" עליו חתומה יו"ר העבודה, ימצא שפע דוגמאות לסוג החשיבה הנדיר הזה: תשובות קונקרטיות לבעיות קונקרטיות. לא בלבולי מוח על שוק חופשי וגם לא פטפוטי סרק משמימים על "הגיונות ניאו-ליברליים", אלא דיון ענייני וחכם בשורה ארוכה של בעיות על בסיס שפע של עובדות ועם לא מעט פתרונות. בלי התנשאות, בלי אני ואפסי עוד, עם המון הקשבה.

ולא רק בתחום הכלכלי, אלא גם בזה המדיני. זו יחימוביץ' שהקסימה אותי, זו יחימוביץ' שפעלה בכנסת מאז 2006, זו יחימוביץ' שתמשיך לשרת את הציבור הישראלי כולו עוד שנים ארוכות. זו שלי שנעלמה לנו בלחץ הספינים הריקים מבית מדרשה של מרצ (כן תצטרף, לא תצטרף, ביבי כשותף בכיר בציר הרשע ושאר הבלים).

ולבסוף, האחריות. עם היוודע תוצאות הבחירות בפברואר 2009, אמרתי

כמו רבים וטובים "קדימה לממשלה, העבודה לאופוזיציה". במפגש עם אנשי מחוז הקיבוצים בעבודה באותו הזמן, אמר אהוד ברק שגם הוא סבור שזו הייתה הכרעת הבוחר: ממשלת אחדות ליכוד-קדימה.

אלא שעם הליכתה (התמוהה) של לבני לאופוזיציה, החלופות הממשיות שעמדו בפני מדינת ישראל היו ממשלת ימין-ימין קיצוני, או ממשלה מאוזנת יותר: ימין-עבודה. האחריות הלאומית, כך הסביר ברק, הביאה אותו למסקנה המתבקשת.

וב-2013, גם בשיאה של מערכת הבחירות, ולאחר כמה ימים מביכים של ספינים משמימים ועלובים (באופן ובתוכן, בכוונה ובתוצאה!), דומה שהאמת, היושר וההגינות מחייבים את השאלה המתבקשת: מה השתנה מן הבחינה הזו מאז 2009? כלום. גם בעוד שבועיים תעמוד מדינת ישראל בפני שתי חלופות בהירות כשמש: ממשלת ימין-ימין קיצוני, או ממשלת ימין-עבודה. אני בוחר בממשלת ימין-עבודה. יחסית לימות המשיח זה לא מספיק. וכן, "יוחזר אשכול!", אבל ביחס למציאות הממשית, יש גם חדשות טובות מאוד: עד 2017 יש סיכוי שאשה חכמה, חרוצה, ישרה, הגונה ואמיתית תמלא תפקיד ממלכתי בכיר. קוראים לה שלי יחימוביץ'.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אודי מנור

צילום:

ד"ר בחוג להיסטוריה, תקשורת ואזרחות במכללת אורנים. מלמד היסטוריה במכינה ע"ש רבין. ספרו האחרון: "לעשות שלום עם הפלסטינים". חבר מפלגת העבודה

לכל הטורים של אודי מנור

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

קבלו עיתון מעריב למשך שבועיים מתנה

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים