לא שמחים בחלקם
ביבי טוב לעשירים? לאו דווקא. מתברר שמי שסבלו מנחת זרועה של ממשלת נתניהו הם דווקא אנשי האלפיון העליון. אז איך נפגעו הכיסים של דנקנר, תשובה ובן דב? הרשימה לפניכם
העובדות מספרות סיפור אחר. מעולם לא היה פער כה גדול בין התדמית למציאות, כפי שמעולם לא הייתה ממשלה בישראל שנלחמה בעוצמה באותם מוקדי כוח כלכליים המכונים "טייקונים". נוחי דנקנר, יצחק תשובה, אליעזר פישמן, עידן עופר, שרי אריסון, צדיק בינו, שאול אלוביץ', אילן בן דב - זוהי רשימה חלקית בלבד של עשירי ישראל שנפגעו ממדיניות הממשלה בשנים האחרונות.
מי שזיהתה זאת היטב הייתה אצולת הממון עצמה שיצאה בחריפות נגד ההתערבות הגוברת של הממשלה בעסקים. "הרגולציה הפכה את קהילת העסקים בישראל למיעוט נרדף", אמר חיים כצמן, בעל השליטה בענקית הנדל"ן "גזית גלוב". "הרגולציה הפכה את כולנו לאשמים מראש", התלונן אהרון פוגל, יו"ר "מגדל", והניגון חזר לו שוב ושוב בעיתונות הכלכלית. האם אכן ההתערבות מבורכת? האם היחס השלילי לאנשי עסקים רק בשל היותם עשירים הוא ראוי? אלו שאלות מעניינות לדיון אחר, אך אין ספק שהאלפיון העליון לא רווה נחת השנה מידי הממשלה.
כולנו אוהבים להשתמש בסיסמאות ההון-שלטון, אך במקרה של נתניהו המציאות מורכבת הרבה יותר. משנתו הכלכלית של נתניהו הייתה אמורה לקרב אותו לעשירי ישראל, אך הוא פתח את דרכו הפוליטית בקרב נגד האליטות, וגם כיום הוא מרוחק מהמיליה של האלפיון העליון. הפער בולט במיוחד מול אולמרט שבלט בקשריו עם המגזר העסקי ולא במפתיע מונה ליו"ר "תעבורה", מונופול המלט של משפחת לבנת - השותפה של דנקנר. צחוק הגורל הוא שהממשלה הנוכחית החליטה להילחם במונופול המלט, ובעקבות ועדה בנושא צפויים רווחי "נשר" להיחתך.
מעבר לפערים החברתיים קיים גם פער אידיאולוגי. נתניהו הוא ליברל כלכלי שמאמין בשוק חופשי אמיתי, ולא בגרסה המנוונת שלו שקיימת בישראל - זו המעניקה במקרים רבים יתרונות לא הוגנים לבעלי כוח השייכים לאצולת הממון או ועדי העובדים.
נתניהו מצא גם שותף בדמותו של שר האוצר. שטייניץ לא היסס לריב עם בעלי ההון גם במחיר של תעמולה אישית קשה נגדו, כמו במקרה של ועדת ששינסקי, ולחצים כבדים עליו מצד אנשי עסקים ומצד ועדי עובדים של אותן חברות. בניגוד לנעשה בארצות הברית, שטייניץ ונתניהו סירבו גם להציל אנשי עסקים גדולים (כמו במקרים של הסדרי החוב של לבייב באפריקה ושל ישראל ועידן עופר ב"צים"). דוגמה בולטת לכך היא נוחי דנקנר, הסמל הגדול של הטייקונים שירד מגדולתו. שווי איי-די-בי אחזקות התרסק ב-90 אחוז בשנתיים האחרונות.
קצרה היריעה מלתאר את כל פעולות הממשלה במגזר העסקי. בחלק מהמקרים, כמו ועדת זקן שתפגע ברווחי הבנקים, הדברים עדיין בתהליך. להלן הדוגמאות הבולטות.
1. ועדת הריכוזיות.
המלצות ועדת הריכוזיות שאושרו בממשלה יוצרות מהפך בממשל התאגידי בישראל. הן כוללות שורת המלצות שפוגעות בחברות הפירמידה ומעניקות כוח יתר לבעלי מניות המיעוט. בנוסף, הוועדה המליצה על הפרדה בין מקורות ההון והשימוש בו, או בשפה המקצועית בין אחזקות ריאליות ופיננסיות. כתוצאה מכך ייאלץ תשובה למכור את "הפניקס", נוחי דנקנר את "כלל ביטוח" וצדיק בינו ייאלץ לבחור בין חברת הדלק "פז" והבנק הבינלאומי.
הפגיעה: שיטוח פירמידות עסקיות, הכרח למכירת חברות.
הנפגעים: כל הקבוצות הגדולות במשק ובפרט דנקנר, תשובה ובינו.
2. תיקון 16 לחוק החברות.
התיקון שאושר ב-2011 טלטל את עולמם של בעלי השליטה בחברות ציבוריות. התיקון עוסק בחיזוק הממשל התאגידי ובמתן כוח יתר לבעלי המניות מהציבור. אבל מה שבאמת כאב לעשירי ישראל הוא הצורך לאשר את שכרם ושכר מקורביהם ברוב של בעלי מניות המיעוט מהציבור.
בעלי שליטה רבים
הפגיעה: ירידה בשכר האישי ובשכר המקורבים וקושי לבצע עסקאות בעלי עניין.
הנפגעים: בעלי השליטה בחברות ציבוריות.
3.שינוי מדיניות המיסוי.
חלוקת דיווידנד היא הדרך המרכזית של בעלי השליטה ליהנות מרווחי החברה. המס על הדיווידנד עלה מ-25 אחוז ל-30 אחוז. במקביל, בוטל המתווה להורדת מס החברות, והוא אף הועלה בחזרה ל-25 אחוז.
הנפגעים: כל בעלי השליטה בחברות.
4. חברות הגז - ועדות ששינסקי וצמח.
הקרב הגדול התנהל בחזית הגז. במשך שנה שלמה התנהל קמפיין אישי חריף נגד שטייניץ וששינסקי. חברות הגז לא בחלו באמצעים, ולמשימה גויס גם הממשל האמריקאי. אפילו ביל קלינטון שימש כלוביסט של "נובל אנרג'י". הממשלה לא נכנעה, והתמלוגים עלו מכ-22 אחוז בפועל לקרוב ל-60 אחוז. בנוסף, ועדת צמח הטילה הגבלות על כמויות היצוא של גז מהמדינה.
הפגיעה: עד 400 מיליארד שקל (למשך 30 שנה, בחישוב עתידי).
הנפגעים: יצחק תשובה, קובי מימון, "נובל אנרג'י" ושאר המחפשים (דנקנר, נמרודי, בני שטיינמץ, טדי שגיא).
5. חברות הסלולר.
פתיחת שוק הסלולר לתחרות הוזילה את החשבון שלנו בעשרות אחוזים אל מתחת למאה שקלים בחודש. את התחרות הרגישו בעלי החברות, ורווחיהן נחתכו בחדות. מניות סלקום ופרטנר ירדו בכ-60 אחוז בשלוש השנים האחרונות. נפגעים: דנקנר, בן דב, אלוביץ'.
6. מפעלי ים המלח.
בוטלה הטבה של 500 מיליון שקל בשנה (במסגרת חוק עידוד שוק ההון) למרות לחצים גדולים. התגמולים (מעל שני מיליון טון) הוכפלו מחמישה אחוזים לעשרה אחוזים. המפעלים חויבו לממן את קציר המלח מהים לשם הגנתו.
הפגיעה: כ-900 מיליון שקל בשנה.
נפגעים: עידן עופר והחברה לישראל.
7. חברות הדלק.
מרווח השיווק של החברות הורד בכ-20 אחוז. החברות ניהלו קרב קשה ואף עתרו לבג"ץ.
הרווח לצרכנים: מאות מיליוני שקלים בשנה.
הנפגעים: תשובה, בינו, פישמן, דודי וייסמן, דוד עזריאלי.
8. שוק ההון.
שוק ההון הוא מגרש הבית והחמצן של אנשי העסקים, ודווקא שם הייתה הרגולציה הכבדה ביותר. ועדת חודק יצרה מסננת על האג"ח הקונצרניות בכספי הפנסיה והעניקה הגנות כמו העמדה לפדיון מיידי. ההגבלות על אשראי מוסדי (כספי הפנסיה שלנו) לקבוצות לווים הוקשחו (חמישה אחוזים עד עשרה לחברה/קבוצה), בוטלה האפשרות למכור ביטוחי מנהלים עם קצבה מובטחת - מה שפגע קשות בחברות הביטוח, נמנעה גביית כפל עמלות בתעודות סל, חוזקה האכיפה המנהלית והפלילית של רשות ניירות ערך ועוד עשרות דוגמאות.
הנפגעים: קבוצות העסקים הגדולות, בעלי חברות הביטוח ובתי ההשקעות (דנקנר, תשובה, שלמה אליהו, משפחת המבורגר, האחים ברקת, קרן אייפקס ורבים נוספים).
9. חברות האשראי.
"חוק ישראכרט" שיפר את התחרות בשוק סליקת האשראי והיטיב עם עסקים קטנים.
הנפגעים: שרי אריסון ובנק הפועלים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם