מסיבת סיכום
אז מה היה לנו? מהלך אסטרטגי אחד, טעות קריטית, שני נשיאים פעילים, עלבון מיותר, מתפקדים בתחפושת ושמאל מיואש. מערכת בחירות שתוצאתה צפויה מראש מגיעה לסיומה
אילו הייתה מערכת הבחירות מתחילה במצב שבו הסקרים נותנים לליכוד 25 מנדטים ולשלי יחימוביץ' 20 או 21, כל השחקנים המרכזיים בזירה היו מתנהגים אחרת לגמרי. ספק גדול אם ציפי לבני הייתה בכלל נכנסת למשחק במצב כזה, ליברמן בקמפיין בחירות נפרד אולי היה קורץ לשני הצדדים, ואפשר להניח שאריה דרעי במצב של כמעט שוויון לא היה נשבע אמונים לליכוד שלוש פעמים ביום לפני כל תפילה. כל המערכה הייתה מתנהלת אחרת ואולי מסתיימת אחרת. האיחוד גיבש באבחת חרב את גוש הימין ויצר בעקיפין את פיצול גוש השמאל.
השגיאה האסטרטגית הגדולה במערכת הבחירות הזאת הייתה הכשלת סדר היום של שלי יחימוביץ' בידי חבריה לגוש השמאל. כל הפרשנים וכל המומחים כבר כתבו וניבאו בשנתיים האחרונות שהמאבק העיקרי במערכת הבחירות הזאת יהיה על קביעת סדר היום. אם השאלה המרכזית של מערכת הבחירות תהיה השאלה המדינית-ביטחונית, הסבירו הפרשנים, הימין ינצח. אבל אם יצליח השמאל להסיט לשוליים את השאלה המדינית ולהציב במרכז מערכת הבחירות את העניין החברתי-כלכלי, יש לו סיכוי לנצח.
לצורך זה השמאל לא היה צריך כמובן להתכחש למשנתו המדינית, אלא רק להתאפק קצת. להקפיד לשים על השולחן שוב ושוב את הנושא הכלכלי-חברתי שבו הוא חזק אלקטורלית, ולא את אבו מאזן ואת התהליך המדיני שבו הוא חלש אלקטורלית. יחימוביץ' ניסתה לעשות את זה בכל כוחה ובמיטב כישרונה, אבל חבריה לגוש השמאל הכשילו אותה ולא יכלו להתאפק לרגע. בסוף התייצב שמעון פרס זעוף פנים בראש קבוצת ציפי לבני, ושוב הוא זה שמוביל את מחנה השמאל לתבוסה.
ידיעה שהתקבלה זה עתה: בדקה ה-90 הצטרף למחנה השמאל הזועף לא רק הנשיא פרס, אלא גם הנשיא האמיתי של המחנה, ברק אובמה. זה לא ישפיע על התוצאות.
והייתה גם שגיאה אסטרטגית של נתניהו: הקמפיין השקרי והנבזי נגד הבית היהודי. השפעתו על תוצאות הבחירות האלה היא שולית. אולי הוא הבריח מנדט או שניים מהבית היהודי ולא לטובת הליכוד אלא לגוש השמאל, אבל לשנים הבאות ולבחירות הבאות הוא שבר את הברית הנפשית והרגשית בין הציונות הדתית ובין הליכוד.
ארתור פינקלשטיין, כמו דודו טופז בשעתו, לא יודע להבחין מתי הוא עובר את הגבול בין מתקפה על מפלגה ובין עלבון עמוק של ציבור שלם. הציבור הזה לאורך שנים הגה חיבה לנתניהו, בין היתר בגלל המתקפות השקריות והנבזיות של התקשורת עליו ועל רעייתו. זה ציבור שחווה זאת על בשרו, ולכן יודע לזהות מתקפות שקר שמבוססות על ציטוטים חלקיים והשחרת פנים חסרת כיסוי, וראה בבנימין נתניהו ובליכוד שותפי גורל מהבחינה הזאת. ועכשיו הליכוד בתשדיריו עשה לציבור הדתי-לאומי בדיוק את זה. לא ביקורת או תחרות בין
לא נכון שהרב דב ליאור הוא המדריך הרוחני של הבית היהודי. לא נכון שאלי בן דהן הציע לבטל את הוועדה למעמד האישה. הוא הציע לאחד אותה עם הוועדה לזכויות הילד. לא נכון שיש איזשהו קשר בין אורית סטרוק ובין "תג מחיר". היא השתמשה בביטוי הזה במשפט תמים לפני עשר שנים, הרבה לפני שהודבקה לו המשמעות האלימה והפרועה שיש לו היום.
לא נכון שאל"מ במיל' מוטי יוגב קידם את ההפרדה בין בנים ובנות בבני עקיבא. הכל שקר שמבוסס על חצאי אמיתות ושברי ציטוטים. נתניהו בתשדיריו עשה לציבור הדתי-לאומי מה ש"ידיעות אחרונות" עושה לשרה נתניהו. זה כבר לא מהלך בחירות, אלא עלבון וסוג של בגידה.
ברחוב הציוני-דתי ובבתי הכנסת שלו מדברים היום על נתניהו בשנאה, וזה כולל גם בוחרי ליכוד דתיים. לטווח הארוך זה עלול להתברר כנזק קריטי לליכוד.
ובכל זאת, חבר, אם התפקדת לליכוד, אתה חייב להצביע לליכוד. כתבתי את זה פה בשבוע שעבר וקיבלתי מבול של תגובות עם שלל תירוצים מדוע מותר לאדם ישר להתחזות לחבר מפלגה ולהשתתף בבחירות הפנימיות שלה בלי להצביע לה בקלפי. חלק אומרים: "התפקדתי לליכוד ולא לליכוד ביתנו. הם שינו את המותג, לא אני".
תירוץ פורמליסטי וחלש אפילו אם הוא נכון, אבל הוא לא נכון. תבדקו בבקשה בלוח ותמצאו שהאיחוד בין הליכוד וישראל ביתנו היה לפני הפריימריז בליכוד. כך שכאשר באת להצביע בפריימריז, כבר ידעת שהמותג הוא הליכוד ביתנו. ידעת גם שלבית היהודי יש רשימה יפה, שזה עוד תירוץ שנאמר לי: "אילו הייתי יודע שיש לבית היהודי נבחרת יפה כל כך, לא הייתי מתפקד לליכוד". אבל ידעת. רשימת הבית היהודי נבחרה לפני הבחירות בליכוד.
ויש שאמרו: "אני יודע טוב יותר מהליכודניקים מהם עקרונות הליכוד, ולכן באתי לחזק אותם". גם ברק אובמה אומר שהוא יודע יותר טוב מאזרחי ישראל מה טוב לישראל. אבל הוא לא מעלה בדעתו להתחזות לאזרח ישראלי ולהצביע בבחירות בישראל. ואם איזשהו אזרח אמריקאי יעשה את זה, הוא יהיה רמאי וילך לכלא. היה גם מי שכתב לי שחוק המדינה לא מחייב את מי שהתפקד למפלגה מסוימת להצביע לאותה מפלגה בקלפי. נו, טוב, אנחנו מדברים על מצפון ויושר ולא על חוק. אבל גם החוק קובע את זה כשהוא אוסר על אדם להתפקד לשתי מפלגות שונות. אם מותר לי להשתתף בבחירות הפנימיות של מפלגה לא שלי, למה שלא אעשה את זה בשתיים או בשלוש מפלגות? כי מובן מאליו שאדם אינו רשאי להתערב בעניינים הפנימיים של מפלגה לא שלו.
התפקדות למפלגה היא סוג של נדר, אם לא במובן ההלכתי אז במובן המוסרי. בהתפקדות אתה מצהיר ומודיע שאתה חבר במפלגה הזאת ושהיא המפלגה שלך, וברור לגמרי שהמינימום הנדרש מחבר מפלגה הוא להצביע לה בקלפי. בתמורה לנדר שלך, המפלגה מעניקה לך את הזכות לבחור ולהיבחר בבחירות הפנימיות. אם הצבעת בפריימריז של מפלגה מסוימת, אין לך ברירה אלא לקיים את נדרך ולהצביע לאותה מפלגה. בפעם הבאה, בעוד ארבע שנים, תחשוב על זה מראש ואל תתפקד למפלגה שאתה לא מזדהה איתה.
הרושם שלי הוא שהפעם מחנה השמאל הולך לקבל את תבוסתו קשה מאוד ובתחושת ייאוש עמוקה. זו הפעם הראשונה שבה הוא מפנים את עובדת היותו מיעוט, ומתרבים והולכים שם הדיבורים על ייאוש מהמדינה ועל תחושת נרדפות. הבעיה היא שמחנה הימין עדיין לא הפנים את העובדה שהוא הרוב, וכך כל אחד משני הצדדים חש שהוא מיעוט נרדף, ואילו יריבו שולט בכל מוקדי הכוח במדינה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם