גיבורי הכסף
בוויכוח על היוצרים המזרחים שיוטבעו על השטרות צריך להבחין בין "ספרדי" ל"מזרחי" ולזכור שמי שבאמת נשכחו הם דווקא סופרי היידיש
מכל התגובות, זו המביכה ביותר. הרי הרמב"ם כבר הופיע על שטר ישראלי. ההתקוממות הייתה על כך שלא נמצא משורר ראוי בן תקופתנו לשטר ליד אלתרמן, טשרניחובסקי, לאה גולדברג ורחל. בהמלצה (שתמומש בעוד 15 שנה, אם בכלל) על יהודה הלוי מחזק נתניהו את הטענה של הוועדה שבתקופה החדשה אין יוצר ספרדי ראוי לשטר.
כרגיל, בדיונים מסוג זה חל ערבוב ישראלי חוזר ונשנה בין "מזרחי" לבין "ספרדי", גם בפנייתו של דרעי. ספרדי הוא מי שמשתייך למסורת הספרדית מאז שושלות תור הזהב בספרד, והוא כולל גם את יוצאי בולגריה, יוון ועוד. מזרחי הוא מי שהגיע למדינת ישראל מאז ראשית הציונות מארץ ערבית כלשהי. רוב השמות שהציע ציפר, למשל, הם ספרדים שאינם מזרחים. האם הם יחזירו את השד העדתי למקומו?
מעבר לכך, יש כשל מחשבתי בסיסי בטיעונים נגד החלטת הוועדה. טביעת תמונתו של אדם על שטר היא מהלך איקוני. היא מסתמכת על מעמד שקנה אדם במהלך חייו שהוא מעבר למחלוקת ושגדולתו אינה מוטלת בספק; או במקרה של דמויות פוליטיות, ראשי ממשלה ונשיאים. תנאים אלה חלים על מי שנקבע לעטר את השטר. הם אינם חלים על רבים אחרים וטובים כולל בורלא ושבבו, וכולל עשרות יוצרים אשכנזים שהלכו לעולמם. השטר לא נועד ליצור דמות איקונית, אלא למסד את היותה כזו.
אין להקל ראש בטענות נגד ממסדים ספרותיים שהדירו את מי שלא היה לטעמם, אבל יש לזכור שיוצרי התרבות העברית החדשה, באירופה ובארץ ישראל, היו רובם, אם לא כולם, יוצאי ארצות מזרח אירופה, או כפי שקורא להם עתה שלמה מעוז "אוסט-יודן". הם היו ממשיכים של מפעל הספרות העברית של ההשכלה ומפעל ספרות היידיש, וגם עמדו על ערש תחיית הלשון.
טענה אפשרית שהם דרסו ברגל גסה יצירה ספרדית מפוארת מקבילה בארץ ישראל זקוקה לפחות לאסמכתאות היסטוריות. בתחום תחיית הלשון, למשל, בני הברית של בן יהודה היו בעיקר הספרדים, והוא מעולם לא ניסה לדחוק את שמם מן המפעל. יהודה בורלא מעולם לא הושכח וזכה פעמיים בפרס ביאליק. הסופר יוצא תימן מרדכי טביב מופיע כסופר הראשון באסופה "דור בארץ". מי שנרמסו, נדרסו והושכחו באמת היו דווקא סופרי ומשוררי היידיש.
בעשורים הראשונים לקום המדינה נעשו עוולות רבות נגד המזרחים. חלקם מקוצר ראות, התנשאות ורשעות, חלקם מאידיאולוגיה תמימה של כור היתוך. בעשורים האחרונים הטענות האלה אינן עומדות במבחן העובדות. השיח התרבותי מקבל ללא סייג יוצרים שאינם אשכנזים. ייתכן שחלק מהם יופיעו על השטרות בעוד 50 שנה, בתקווה שאיש לא ישאל או יזכור את מוצאם וזהותם האתנית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם